קואטליקואה אלת האדמה האצטקית	כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי (ויקרא כה, 23)
	אדמה אלת האדמה, "האלה הגדולה", המעניקה חיים, האוכלת את גופות המתים, המלטפת ברוך את בניה, המפרה את בני האדם, המפרה את עצמה בעפרות המתים, שהיא גם המפלצת וגם הקרבן, שמגופה צומחים שמים וארץ, וסוגדים לה אריות ונחשים, שדמותה מעוררת הערצה, רכות, חמלה, פלצות וחרדה - ידועה בכל תרבויות הקדם.
פנחס כהן גן שלושה פרויקטים קרן רוסו לרדת למכרה, לגעת בתהומות הנפש תרצה אייזנברג פיסול קרמי מיכה אולמן הנצח, בחולף, בחול אחמד כנעאן ציור ופיסול עזרא אוריון פיסול מדברי	האם מקור הסימבוליזם של אלת האדמה נעוץ במאבק ההשרדות של האדם עם איתני הטבע? האם מקורו בארכיטיפ הטבוע בטבע האדם וניזון מזכרונות אישיים והיסטוריים? האם מלחמות לחיים ולמוות עצבו את דמותה, או שמלחמות חסרות תוחלת מקורן בדימויי האלה המושלכים על האדמה ומקורם בנבכי נפש האדם? האם סיפור גן העדן שאבד הוא סיפור על טבע האדם ועל חווית הנטישה הטבועה בו? האם מתגעגעים אנו אל המולדת שננטשה, או אולי אל הרחם שנטשה? שאלות אלה מעסיקות הוגים ויוצרים משחר ההיסטוריה והאקטואליה שלהם לא פגה מעולם. בישראל הַזיקָה לאדמה משותפת לכל תושבי הארץ, והיא טעונה באמונות, והיא ספוגה בכמיהות, בתקוות ובדם; והאמנים, אולי יותר מכל, חושפים ביצירתם את כל פניו של הסמל הגדול הזה. יצירות הקשורות בארכיטיפ האדמה נוצרו בקרמיקה, בציורים, במיצבים, בצילום. התצוגה הנוכחית מעלה באמצעות שורה של יוצרים, נשים וגברים, ערבים ויהודים, פנים שונות של הסימבוליקה הקשורה באדמה, על הבטיה הפנימיים-הפסיכולוגיים, והחיצוניים - הקשורים בנופים, בארועים, באנשים, בבית, בקבר, בכפר.

[Home Page] [Gallery]