|
תגובה
לשאלת האנטישמיות של יונג קראתי חלק מההערות של כותבי האתר על סוגיית האנטישמיות
של יונג ודי התאכזבתי לראות יונגיאנים נופלים באותו בפח שהתיאוריה הזהירה אותם
מפניו. חלק מהכותבים ניסו לתרץ את האנטישמיות של יונג
בגידולו הנוצרי ובורותו בקשר ליהדות, בורותו בקשר לאכזריות הנאצים או אפילו פשוט
כאמצעי להוציא על פרויד את העצבים; בנוסף, היו כאלה שניסו לטשטש את האנטישמיות
שלו בציינם שהיו לו חברים ועמיתים יהודים, שהוא הושפע מסמלים יהודים בכתביו
וחלומותיו וכו'. לדעתי, ההגנה המוגזמת הזו על אנטישמיותו של
יונג אינה במקום, ואינה רציונלית, שכן אין באנטישמיות של יונג כדי לפגוע
ברלוונטיות של התיאוריה שלו: אני לא חייב לחבב או לכבד אדם כדי להסכים אתו; ואני
יכול להסכים עם אדם על דבר אחד ולחלוק עליו על דבר אחר. האידיאליזציה שפסיכותרפיסטים מסוימים עושים
לתיאורטיקן עמו הם מזוהים, אשר באמצעותה הם מרוממים אותו לדרגה של גורו או אב
רוחני, על אנושי שלא יכול לעשות כל רע, מדיפה ריח של השלכת תכנים מהלא מודע
הקולקטיבי על אישיות חיצונית. לפי דעתי, אותם אנשים מאופיינים בבעיה שמתוארת
באמצעות אחד ממושגי המפתח בגישה היונגיאנית: יונג הזכיר בכתביו את המושג האלגנטי והנכון
"אינפלציה נפשית". מושג זה מזהיר את האדם מפני הזדהות יתרה עם תוכן
חיצוני או פנימי שלא קשור לעצמו. כך הוא כתב: "מושג זה נראה לי נאות, לפי שהמצב המדובר
פירושו – התרחבות
האישיות החורגת מן הגבולות האינדיבידואלים, בדיבור אחר: התנפחות. במצב זה אדם ממלא חלל, שבאורח
נורמאלי אי אפשר למלאותו. דבר זה אין אדם יכול לעשות אלא אם הוא מסגל לו תכנים
ותכונות שראויים היו כשלעצמם להיות שרויים מחוץ לתחומינו… מקרה שהוא רגיל לגמרי
הוא עניין הזדהותם של אנשים רבים… עם עיסוקם ועם תארם." (האני והלא מודע, הוצאת דביר עמ' 21) נראה לי שפסיכותרפיסטים רבים (מובן שלא רק
מהזרם היונגיאני) מסגלים לעצמם תכנים ששרויים מחוץ לתחומם: הם מזדהים עם עיסוקם
ועם התיאוריה הפסיכולוגית שמגדירה אותו ובשל כך הם מגינים על מפתחה ומסנגרים על
כל חטאיו, כאילו היו אלו חטאיהם שלהם. אפשר לומר שההזדהות עם התיאוריה
"מנפחת" אותם, ולפיכך כל מה שפוגע בשלמותה – "מוציא להם את האוויר" – מרוקן אותם. ככל
שהתיאוריה לגיטימית יותר או מכובדת יותר – כך נפשם מנופחת יותר. את האינפלציה הנפשית ניתן לראות אצל כל אדם,
אבל מאכזב אותי לראות אותה כל כך דומיננטית אצל אותם אנשים שמקדישים את חייהם
להילחם בה. דווקא מהם ציפיתי ליותר מודעות עצמית. לדעתי, הזדהות מוגזמת של האדם
עם תכנים קולקטיביים (בתוכו או מחוצה לו), או הדבקה לאנשים אחרים אלמנטים מהלא
מודע הקולקטיבי שגורמת להם להיתפס כאל או כדמון, מביאה לדילול רוחני, הדחקת
העצמי והפרעה לאינדיבידואיה תקינה ויש לשים לב אליה ולהיזהר מפניה. אני מציע להכיר בכך שיונג היה אדם אנטישמי,
מעורער ולא מוסרי ומצד שני גם אדם מבריק ויצירתי שפיתח תיאוריה יפה, מקורית
ונכונה. שני צדדים אלה באישיותו אינם תלויים אחד בשני ויכולים לחיות בכפיפה אחת
באותו אדם. לדעתי, תרפיסט שיכיר בכך ויפסיק להתעלם מהרוע שטמון גם באנשים שהוא
מעריץ מבלי להתבלבל במקרה הטוב או לנסות לשכלן, להתעלם ולתרץ את הבעיה במקרה הרע,
יצעד צעד חשוב לקראת הבגרות הרוחנית של עצמו. בברכה, ס.
סופר, סטודנט לפסיכולוגיה ו"תומך מבחוץ" בחשיבה היונגיאנית |
|
Links |
[Home Page] [About us] [Members] [Training program] [Links]
[Psychotherapy
school] [For The Public] [Society's Journal] [Contact us]