מדור שאלות ותשובות בענייני אתיקה

את השאלות יש להפנות לד"ר יהודית אכמון,

לדוא"ל achmony@bezeqint.net

"מטעמי גזע ומין":

ש. פניתי לפסיכולוג ידוע. נפגשנו לשיחה אחת בה ערך תחקיר מפורט על עברי ומצבי הנוכחי. במהלך השיחה אמר לי שהוא חושב שאיננו מתאים לעזור לי ושאני לא מתאימה להיעזר על ידו. והמליץ לי לפנות לפסיכולוג בשם יוסי.

בקשתי לדעת מדוע הוא חושב, על סמך שיחה אחת, שלא יוכל לעזור לי? על כך לא ענה ועמד על דעתו שכדאי לי לפנות לאותו פסיכולוג ונתן לי את מספר הטלפון שלו.

כשעמדתי על דעתי ובקשתי לדעת את שם המשפחה של אותו פסיכולוג, הוא נענה ואז פרצתי בצעקה: "אתה רוצה להגיד לי שפרֵנקים צריכים ללכת לטיפול אצל פרֵנקים"?

אני לא זוכרת מתי פגע בי יחסו של אדם לארץ מוצאי, יותר מהפעם הזאת.

שאלתי: האם אין בהתנהגות זו של הפסיכולוג עבירה על כללי האתיקה המקצועית שלו? האין זאת המחויבות הראשונה של כל מטפל לעזור לכל אדם במצוקתו?

תשובה:

בכל מקרה שמועלית תלונה כנגד מטפל, צריך לשמוע גם את הצד שלו כדי לדעת מה בדיוק קרה. מה גם שבמקרה הנוכחי המתלוננת מתארת שנפגעה מאוד ממה שהיא פרשה כיחס גזעני מצד המטפל, ולא לגמרי ברור שזאת הסיבה להפנייתה לפסיכולוג אחר. לכן אני מעדיפה להתייחס לכמה בעיות עקרוניות העולות מתיאור המקרה. (לתשובה מלאה ומפורטת לחץ כאן)

גם החוק וגם כללי האתיקה אינם מחייבים מטפלים לקבל לטיפול פרטי כל פונה. וזאת מכמה סיבות:

ראשית משיקולים מקצועיים; לעיתים הפונה סובל מבעיה שלדעת המטפל אליו פנה האדם בראשונה, רצוי לטפל בה בשיטה טיפול אחרת, מתאימה יותר, מזו שאותו מטפל יודע (למשל אדם המבקש לטפל בפוביות מהן הוא סובל פונה לפסיכואנליטקאי ידוע, אולם מחקרים מראים שהטיפול המועדף בפוביות הוא טיפול התנהגותי/קוגניטיבי, ולא טיפל פסיכואנליטי). במקרה כזה חובתו המקצועית והאתית של המטפל לידע את המטופל ולהציע לו לפנות לטיפול המתאים. או במקרה שהמטפל זר למנהגים ולערכים התרבותיים של המטופל (למשל כאשר אדם חרדי מגיע למטפל חילוני) במקרה זה קובע קוד האתיקה כי על הפסיכולוגים "לרכוש את ההכשרה הנחוצה כדי להבטיח את טיב השרות לאוכלוסיות שונות, או שיפנו את הפונים אליהם לגורמים אחרים מתאימים".

לעיתים הפסיכולוג יכול להעריך שלמרות רצונו של האדם בטיפול פסיכולוגי, דווקא במקרה המסוים רצוי להפנות אותו לטיפול פסיכיאטרי.

שנית שיקולים הנוגעים לקשר; טיפול פסיכולוגי מבוסס בעיקרו על הקשר שנוצר ביחסי מטפל-מטופל, לכן גם חוסר התאמה , או כפי שנוהגים מטופלים לומר – "חוסר כימיה" ביחסי מטפל-מטופל יכולה להיות סיבה לכך שלאחר הכרות ביניהם יוחלט לא להמשיך בטיפול. בדרך כלל החלטה זאת נעשית דווקא ע"י מטופלים שלא מרגישים כי מצאו שפה משותפת עם המטפל או שלא מרגישים שיכולים "להיפתח" בפניו.

גם גורמים טכניים יכולים להשפיע על ההחלטה; כגון יכולת הפונה לעמוד בדרישה הכספית, יכולתו להתאים את עצמו לזמן הפנוי של המטפל וכד'

כלומר, אי אפשר לומר שבכל מקרה שאדם במצוקה פונה לטיפול פסיכולוגי חובתו של המטפל לקבלו לטיפול.

יחד עם זאת לגבי טענת הכותבת, על אפליה עדתית, קיים איסור מפורש להפלות בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא או מטעם אחר כיוצא באלה. (גם על פי חוק זכויות החולה סעיף 4, וגם על פי קוד האתיקה סעיף 1.7). כלומר, אם היה מתברר שהמטפל אכן לא רצה לקבל אותה רק בגלל מאפיינים השייכים למוצאה העדתי, יש בכך עבירה על חוק זכויות החולה ועל כללי האתיקה.

חובת הגנה על חסרי ישע:

ש. קבלתי לטיפול ילדה בת 10. על פי בקשתה הבטחתי לה לשמור על סודיות מוחלטת לגבי כל מידע שיעלה בטיפול. לאחר מספר פגישות סיפרה שעד לפני כשנתיים הייתה חשופה לפגיעה מינית מצד אביה. היא איננה יודעת האם משהו במשפחתה יודע על כך והיא שומרת על הדבר בסוד.

האם חובתי לשתף מישהו במידע הזה? האם העובדה שההתעללות הסתיימה לפני שנתיים מאפשרת לי לא ליידע בכך איש (הרי הסכנה עברה)? האם מסירת המידע איננה הפרה של ההבטחה לשמור על סודיות מוחלטת, שנתתי לה בתחילת הטיפול?

תשובה:

1. על פי החוק, חובתך למסור לפקיד סעד (או למשטרה) את המיידע שבידך .

פקידת הסעד יכולה להחליט שאין מקום להעביר תלונה למשטרה, היא יכולה בהתייעצות אתך להחליט האם וכיצד למסור להורים.

2. חשוב ביותר שהפניה לפקידת הסעד תיעשה בידיעת המטופלת שלך וככל האפשר בהסכמתה. אפשר להסביר את חשיבות הדבר והחובה המוטלת עלייך, במידה ויש ילדים צעירים בבית, חשוב להדגיש את ההגנה הנדרשת עליהם, וכד'. קבלת הסכמתה של המטופלת (או לפחות ידיעתה) לצעד זה חשובה להמשך תקין של הקשר הטיפולי ועל מנת שלא תיווצר אצלה תחושה שבגדת בה.

3. ראוי לציין ש"החוזה הטיפולי" שנקבע בראשית הטיפול בו הבטחת למטופלת סודיות מוחלטת, היה שגוי. עלינו כמטפלים לדעת שיש מצבים בהם לא נוכל לקיים הבטחה כזאת ויש להבטיח שמירת סודיות רק במסגרת החוק.

(עקב ההבט העקרוני של השאלה, אנו מביאים תשובה מלאה ומנומקת של ד"ר יהודית אכמון לשאלה זו – לחץ כאן)

משפחולוגיה במנהל:

ש: האם יש פגם בכך שבית ספר לפסיכותראפיה יעסיק מרצה הקשור בקשרי משפחה עם מי ממנהלי בית הספר?

ת: אין לדעתי בעיה אתית בכך שבני משפחה מלמדים באותו בית ספר, בעיקר כשברור שהם נבחרו בגלל איכות מקצועיותם.

[Home Page] [About us] [Members] [Training program] [Links]
[Psychotherapy school] [For The Public] [Society's Journal] [Contact us]