שאלה: קבלתי לטיפול ילדה בת 10. על פי בקשתה הבטחתי לה לשמור על סודיות מוחלטת לגבי כל מידע שיעלה בטיפול. לאחר מספר פגישות סיפרה שעד לפני כשנתיים הייתה חשופה לפגיעה מינית מצד אביה. היא איננה יודעת האם משהו במשפחתה יודע על כך והיא שומרת על הדבר בסוד.

האם חובתי לשתף מישהו במידע הזה? האם העובדה שההתעללות הסתיימה לפני שנתיים מאפשרת לי לא ליידע בכך איש (הרי הסכנה עברה)? האם מסירת המידע איננה הפרה של ההבטחה לשמור על סודיות מוחלטת, שנתתי לה בתחילת הטיפול?

תשובה

רקע: שמירת סודיות בטיפול היא מהחובות האתיות הבסיסיות ביותר. היא נדרשת קודם כל לשם יצירת תנאים הכרחיים לטיפול ( יצירת קשר תקין המבוסס על אמון במטפל, תנאים המאפשרים העלאת חוויות, מחשבות או רגשות שקשה למטופל לעסוק בהם וכדומה).

בהיבט האתי, שמירה על סודיות נובעת מהעקרונות האתיים המבוססים על כיבוד זכויות האדם, ובהם: כיבוד האוטונומיה של המטופל וזכותו לפרטיות. כלומר; הכרה בכך שלכל אדם זכות להחליט למי תהיה גישה למידע אישי אודותיו. נוסף לכך, זכותו של המטופל לנאמנות של איש המקצוע (להבטחות שנתן למטופל, לשמירה על טובתו וכדומה).

חובת השמירה על סודיות מופיעה בכל הקודים האתיים של המקצועות המטפלים וגם במספר חוקים.

אולם, לעיקרון הכללי של שמירת סודיות מקצועית מספר חריגים שנקבעו בחוק, לפיהם חובת גילוי מידע מטיפול גוברת על הכלל הרגיל של שמירת סודיות, זאת לשם עשיית צדק או הגנה על הציבור. מצב זה מעמיד את המטפל לא פעם בפני דילמות אתיות לא פשוטות. אחד מהחוקים הללו נוגע להגנה על ילדים וחסרי ישע.

על פי חוק העונשין 1977 ,פגיעה בקטינים ובחסרי ישע (והתיקונים שהוכנסו בו בשנת 1989) סעיף 368(ד): "(א) היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עברה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו מאסר 6 חודשים".

ההוראות בעניין הנסיבות שבהן על איש המקצוע לדווח לרשויות מחמירות יותר:

"(ב) רופא, אחות, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה-רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון שבו נמצא קטין או חסר ישע - שעקב עיסוקם במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עברה בקטין או חסר ישע בידי האחראי עליו - חובה עליהם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו – מאסר שישה חדשים".

בסעיף (ב) אין כל הבחנה בין עברה שנעשתה בעבר לבין עברה הנעשית בהווה, בין עברה הממשיכה להתבצע לבין עברה שהופסקה.

החוק בא להגן על כל מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית והנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת אינו יכול לדאוג לצורכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו. החוק מאפשר למטפל לדווח לפקיד סעד (ולא ישירות למשטרה) וזה יכול תוך בדיקת המצב בביתו של הילד ובהתייעצות עם הפסיכולוג שלא לדווח למשטרה אלא לטפל בעניין בדרכים אחרות .

בגלל המורכבות שנוצרה, קוד האתיקה מתייחס גם לחובת השמירה על סודיות וגם לדרישת החוק. למשל בקוד האתיקה המקצועית של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (1998) סעיף 2.5 "פסיכולוגים ישמרו בסוד כל מידע הנוגע ללקוח, שהגיע אליהם תוך כדי עיסוקם המקצועי; אלא אם הדבר נדרש או מותר על פי חוק, או בהסכמת הלקוח, ותוך שיקול דעתם המקצועי [...]".
הפסיכולוג חייב, על פי קוד האתיקה (סעיף 2.2) להבהיר ללקוחותיו את כללי שמירת הסודיות. הבהרת כללי הסודיות תתקיים בתחילת הקשר וכן בכל פעם שחלות נסיבות חדשות, על פי אותן נסיבות.

תשובה לשאלה:

1. על פי החוק, חובתך למסור לפקיד סעד (או למשטרה) את המיידע שבידך (ראי סעיף (ב) לעיל). פקידת הסעד יכולה להחליט שאין מקום להעביר תלונה למשטרה, היא יכולה בהתייעצות אתך להחליט האם וכיצד למסור להורים.

2. חשוב ביותר שהפניה לפקידת הסעד תיעשה בידיעת המטופלת שלך וככל האפשר בהסכמתה. אפשר להסביר את חשיבות הדבר והחובה המוטלת עלייך, במידה ויש ילדים צעירים בבית, חשוב להדגיש את ההגנה הנדרשת עליהם, וכד'. קבלת הסכמתה של המטופלת (או לפחות ידיעתה) לצעד זה חשובה להמשך תקין של הקשר הטיפולי ועל מנת שלא תיווצר אצלה תחושה שבגדת בה.

3. ראוי לציין ש"החוזה הטיפולי" שנקבע בראשית הטיפול בו הבטחת למטופלת סודיות מוחלטת, היה שגוי. עלינו כמטפלים לדעת שיש מצבים בהם לא נוכל לקיים הבטחה כזאת ויש להבטיח שמירת סודיות רק במסגרת החוק.

[Home Page] [About us] [Members] [Training program] [Links]
[Psychotherapy school] [For The Public] [Society's Journal] [Contact us]