|
פניתי
לפסיכולוג ידוע. נפגשנו לשיחה אחת בה ערך תחקיר מפורט על עברי ומצבי
הנוכחי. במהלך השיחה אמר לי שהוא חושב
שאיננו מתאים לעזור לי ושאני לא מתאימה להיעזר על ידו. והמליץ לי לפנות
לפסיכולוג בשם יוסי. בקשתי לדעת
מדוע הוא חושב, על סמך שיחה אחת, שלא יוכל לעזור לי? על כך לא ענה ועמד על דעתו
שכדאי לי לפנות לאותו פסיכולוג ונתן לי את מספר הטלפון שלו. כשעמדתי על
דעתי ובקשתי לדעת את שם המשפחה של אותו פסיכולוג, הוא נענה ואז פרצתי בצעקה:
"אתה רוצה להגיד לי שפרנקים צריכים ללכת לטיפול אצל פרנקים"? אני לא זוכרת
מתי פגע בי יחסו של אדם לארץ מוצאי, יותר מהפעם הזאת. שאלה: האם אין בהתנהגות זו של הפסיכולוג עבירה
על כללי האתיקה המקצועית שלו? האין זאת
המחויבות הראשונה של כל מטפל לעזור לכל
אדם במצוקתו? תשובה: ראשית חשוב להדגיש שביחסי מטפל-מטופל האחריות האתית
והמקצועית היא בראש וראשונה של המטפל. הוא בעל הכוח, ההשפעה והידע המקצועי,
והמטופל תלוי בו ומראש נמצא בעמדת חולשה. יחד עם זאת, בכל מקרה שמועלית תלונה כנגד מטפל, צריך גם
לשמוע את הצד שלו כדי לדעת מה בדיוק קרה. מה גם שבמקרה הנוכחי המתלוננת מתארת שנפגעה
מאוד ממה שהיא פרשה כיחס גזעני מצד המטפל, ולא ברור שזאת הסיבה להפנייתה
לפסיכולוג אחר. לכן אני מעדיפה להתייחס לכמה בעיות עקרוניות העולות מתיאור
המקרה. 1. האם חובה לטפל בכל אדם הפונה לטיפול?. חוק
זכויות החולה, התשנ"ו- 1996
קובע כי כל אדם הזקוק לטיפול רפואי
(הגדרה זו כוללת גם טיפול פסיכולוגי).. "זכאי לקבלו בהתאם להסדרים הנוהגים במערכת הבריאות בישראל".
ולעניינינו, כל אדם הזקוק לטיפול נפשי יכול לפנות למערכות
השונות של בריאות הנפש ובהתאם לקריטריונים המקובלים יפנו אותו למטפל מתאים מבין
העובדים במערכת. לעומת זאת גם החוק וגם כללי האתיקה אינם מחייבים מטפלים
לקבל לטיפול פרטי כל פונה. וזאת מכמה סיבות: ראשית
משיקולים מקצועיים; לעיתים הפונה סובל מבעיה
שלדעת המטפל אליו פנה האדם בראשונה,
רצוי לטפל בה בשיטה טיפול אחרת, מתאימה יותר, מזו שאותו מטפל יודע (למשל אדם המבקש לטפל בפוביות מהן הוא סובל
פונה לפסיכואנליטקאי ידוע, אולם מחקרים מראים שהטיפול
המועדף בפוביות הוא טיפול התנהגותי/קוגניטיבי, ולא טיפל פסיכואנליטי). במקרה כזה
חובתו המקצועית והאתית של המטפל לידע את המטופל ולהציע לו לפנות לטיפול המתאים.
או במקרה שהמטפל זר למנהגים ולערכים התרבותיים של המטופל (למשל כאשר אדם חרדי מגיע
למטפל חילוני) במקרה זה קובע קוד האתיקה כי על הפסיכולוגים "לרכוש את
ההכשרה הנחוצה כדי להבטיח את טיב השרות לאוכלוסיות שונות, או שיפנו את הפונים
אליהם לגורמים אחרים מתאימים". לעיתים הפסיכולוג יכול להעריך שלמרות רצונו של האדם בטיפול
פסיכולוגי, דווקא במקרה המסוים רצוי
להפנות אותו לטיפול פסיכיאטרי. שנית
שיקולים הנוגעים לקשר; טיפול פסיכולוגי מבוסס בעיקרו
על הקשר שנוצר ביחסי מטפל-מטופל, לכן גם חוסר התאמה , או כפי שנוהגים מטופלים
לומר – "חוסר כימיה" ביחסי מטפל-מטופל יכולה להיות סיבה לכך שלאחר
הכרות ביניהם יוחלט לא להמשיך בטיפול. בדרך כלל החלטה זאת נעשית דווקא ע"י
מטופלים שלא מרגישים כי מצאו שפה משותפת עם המטפל או שלא מרגישים שיכולים
"להיפתח" בפניו. גם גורמים טכניים יכולים להשפיע על ההחלטה; כגון יכולת הפונה לעמוד בדרישה הכספית,
יכולתו להתאים את עצמו לזמן הפנוי של המטפל וכד' כלומר, אי אפשר לומר שבכל
מקרה שאדם במצוקה פונה לטיפול פסיכולוגי חובתו של המטפל לקבלו לטיפול. יחד עם זאת לגבי
טענת הכותבת, על אפליה עדתית, קיים איסור
מפורש להפלות בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא או מטעם אחר
כיוצא באלה. (גם על פי חוק זכויות החולה סעיף 4, וגם על פי קוד
האתיקה סעיף 1.7). כלומר, אם היה מתברר שהמטפל אכן לא רצה לקבל אותה רק בגלל
מאפיינים השייכים למוצאה העדתי, יש בכך
עבירה על חוק זכויות החולה ועל כללי האתיקה. 2. הליך ההפניה. לפי תיאור המקרה, נראה לי כי הבעיה המרכזית הייתה בחוזה
הבלתי ברור. על פי תיאור מהלך הדברים (גם משיחה טלפונית שקיימתי עם
השואלת) המטפל לא הבהיר מהתחלה שהמפגש הנוכחי נועד לצורך הערכה ובסופו ייקבע מה
ייעשה בהמשך. הגדרת מטרות המפגש נועדה
לתאם ציפיות ולמנוע ככל האפשר אי הבנות, לאפשר לפונה להחליט באיזו מידה הוא משתף
בשלב זה את המטפל בתחומים אינטימיים וכד'. בכללי האתיקה של הפסיכולוגים, סעיף 1.6 מתן מיידע ללקוח. נקבע כי: "א. מתן שרות פסיכולוגי מכל סוג שהוא - לפרט,
לקבוצה או לארגון - מחייב את הפסיכולוגים לתת
מראש מידע הולם על אופיו של השרות, תוך שימוש בשפה המובנת במידה
סבירה למקבל השירות. כך גם לגבי התוצאות
והמסקנות האפשריות עם סיומו של השרות". אמנם
אפשר לטעון שלא הייתה עדיין כניסה לטיפול , אבל ללא ספק אבחון הוא סוג של שירות
פסיכולוגי. יש פסיכולוגים רבים שלפני
התחלת טיפול מקיימים פגישת(או אפילו מספר פגישות) הערכה שבסיומה יוכל הפסיכולוג
להציע את הטיפול הרצוי . כמו כן יש המצהירים שבסופו של תהליך ההערכה גם המטפל
וגם המטופל יוכלו להחליט האם הם מוכנים לעבוד ביחד. אבל כל זאת צריך להיות ידוע
לפונה. מתן תשובות לשאלות הפונה
מתוך כיבוד זכויות האדם של הפונה לטיפול
ועל מנת ליצור בסיס לקשר הטיפולי, חובתו של המטפל לענות על שאלות המטופל בכל
הנוגע למהות השירות, מהלכו, מטרותיו וכדומה. על
פי קוד האתיקה של הפסיכולוגים, סעיף 4.1 הבניית היחסים ג. הפסיכולוגים יענו לשאלות לקוחותיהם בנוגע לשרות, וישתמשו בשפה מובנת באופן
סביר ללקוחות. נקודה זאת ראויה להדגשה
מאחר ומטופלים רבים אינם יודעים זאת ומפחדים לשאול. כך
נוצרים אי הבנות, תסכול, ואכזבות. יש
מטופלים המספרים שבמשך מספר שנים התמידו בטיפול למרות שהיו לא מרוצים או שלא היה
ברור להם מה מתרחש או רצוי שיתרחש בטיפול ולא העזו לשאול. זכותו של מטופל לקבל תשובה לשאלה מדוע בחר
הפסיכולוג להפנות אותו למטפל אחר. מתן תשובה כנה וברורה תאפשר קבלת הטיפול
המתאים ללא חשדות או פירושים לא מבוססים. |
|
|
[Home
Page] [About us] [Members]
[Training program] [Links]
[Psychotherapy school] [For
The Public] [Society's Journal] [Contact us]