|
|
||
|
|
סודו של רוג'ום
אלהירי הסבר פסיכולוגי-ארכיטיפי
למגאלית שברמת הגולן
(פורסם ב"טבע וארץ", 252, 1992) |
|
|
רוג'ום אל הירי ("תל החתול הפראי" בערבית). התגלה על ידי הארכיאולוג שמריה גוטמן במרכז רמת הגולן, ליד מושב יונתן. צילמו: דובי טל ומוני הרמתי סטונהנג' (דרום אנגליה), צילם רוברט הארדינג |
תודתי נתונה לארכיאולוג ד"ר צבי מעוז, אשר
קרא את כתב היד והעיר הערות מועילות. |
|
רוג'ום אל הירי, המבנה
המגאליתי המרשים ברמת הגולן, מעסיק את החוקרים מאז גילויו לפני כעשרים וחמש
שנים. למבנה עתיק זה (בן כחמשת אלפים שנה) יוחסו פונקציות מעניינות ומרשימות,
שזכו לתימוכין מהשוואות לאתרים דומים ברחבי העולם, אך לכל הצעת-פירוש יש גם
חסרונות, והאתר ומהותו הם עדיין בגדר חידה.
השערות החוקרים מציעות שלושה
כיוונים: א. מבנה פולחני; ב.
מערכת שנועדה לתצפיות אסטרונומיות; ג. אתר קבורה. הממצאים באתר אינם חד-משמעיים ומיעוטם
יוצר קושי בחקר האתר. את מיעוט הממצאים לא ניתן לתלות רק בקדמות האתר, שכן מאותה
תקופה (האלף השלישי לפני הספירה) נמצאו בארץ אתרים, שהממצא בהם היה עשיר ומגוון.
דומה כאילו המבנה הארכיטקטוני של האתר מילא בעצמו את הפונקציה שנועד לה, ולא
תכנים שהיו בו. זו הסיבה, שהארכיטקטורה של המבנה היא שהעסיקה את החוקרים, ואף
אנחנו נלך בדרך זו. בעיה נוספת בפירושים השונים שהוצעו
לאתר היא, שהפונקציות, אשר אליהן מתייחסות ההשערות השונות, אינן מצריכות ואינן
מצדיקות אתר ענק, הכרוך בהשקעה כה אדירה (כשישים אלף טון אבני בזלת המסודרים
בשלושה מעגלים קונצנטריים שקוטר הגדול שבהם 150 מטר). בנוסף לכך אין התאמה מלאה
בין המבנה לבין הדרישות של כל אחת מן הפונקציות המיוחסות לו. כמצפה כוכבים אין
האתר מתאים אלא למועד הזריחה ביום הארוך ביותר בשנה (אחד מצירי המבנה מכוון
למקום זריחת השמש ביום הארוך, אולם אין התאמה ליום הקצר ביותר). בנוסף לכך נטען
שהפונקציה האסטרונומית שמייחסים למבנה יכולה להתמלא בקלות על ידי שולחן בקוטר
מטר אחד. באשר לתפקיד של אתר קבורה, ידועים הדולמנים, אשר שימשו ככל הנראה למטרות
קבורה באותה תקופה, וברוג'ום אלהירי אין די ראיות המגדירות אותו כאתר קבורה מסוג
זה. סימני קבורה שנתגלו לאחרונה במרכז האתר שייכים כנראה לתקופה מאוחרת יותר.) התומכים בהשערה, הקושרת את המבנה
לאסטרונומיה, מצביעים על הדימיון למבנים מגאליתיים באירופה, אשר המחקר רואה בהם
מצפי כוכבים, שנועדו לצפות תופעות אסטרונומיות ואת חילופי עונות השנה (כגון
סטונהנג' שבאנגליה). כנגד זה טוענים המתנגדים, שבאותה תקופה לא היה קשר בין ארץ
ישראל לאירופה, ולכן קשה להאמין, שהיתה העברה של אינפורמציה או של ערכי תרבות
בין שני האזורים המרוחקים. עם זאת יש להדגיש, שתופעות תרבותיות רבות מראות על
הקבלה ועל שיתוף מוטיבים בין תרבויות שככל הידוע לא היה כל קשר ביניהן (כמו
מוטיבים מקבילים במיתוסים ובאגדות-עם בתרבויות שונות). ההצעה המועלית בזה מביאה בחשבון אפשרות
שלא היה קשר בין-תרבותי ושעל אף זאת מילאו המבנים המגאליתיים השונים ברחבי תבל
את אותה פונקציה ושהדמיון ביניהם איננו מקרי. (אגב, גם זיהויו של סטונהנג' כמצפה
כוכבים לוקה בחלק מן המגרעות שמנינו – במיוחד העובדה, שניתן להשיג אותן מטרות
אסטרונומיות בעזרת מתקנים קטנים ממנו לאין שיעור.) בכל הניסיונות להסביר את המגאליתים
מן הסוג של רוג'ום אל הירי, חיפשו החוקרים את הפונקציות הממשיות שהאתר מילא, ויתכן
שהנסיון לייחס פונקציונאליות לאתר הוביל את המחקר למבוי סתום. בכל התקופות היו
יחידים וקבוצות מוכנים להשקיע מאמצים אדירים ביצירת סמלים ובטיפוחם. בתרבות המערב,
שבה יש לתועלת הפרקטית מעמד עליון, קשה להבין את ערכם של סמלים לתרבות – לחברה
וליחיד – אך נוכל להבין זאת גם היום, אם אך נתבונן בהשקעות העצומות שנעשו במאה
שלנו באידיאולוגיות, שכוחן התגלה כטמון בסימליהן. אם נתבונן בחייהם של בני תרבויות
פרימיטיביות בימינו – והדבר היה נכון בוודאי לגבי תרבויות הקדם – ניווכח שהם משקיעים
אנרגיה רבה בפעילויות שאין להן ערך פרקטי כלשהו במושגים שלנו על ערך ועל תועלת.
טקס ההתבגרות, למשל, מחייב השקעה ממושכת של השבט כולו. אילו היה המאמץ עניינם של
המתבגרים בלבד, או שלהם ושל חונכיהם הממונים מטעם השבט, היה הדבר מובן, אך בטקסי
ההתבגרות משתתפים כל חברי השבט, ובמשך פרק זמן ממושך. האנתרופולוג הרומני מירצ'ה
איליאדה טוען, שהטקסים בתרבויות הפרימיטיביות ממלאים פונקציות אוניברסאליות, על
אף שלכאורה הם מכוונים ליחידים. בטקס ההתבגרות, למשל, יש התמודדות עם שאלות החיים
והמוות, עם שאלות ההתפתחות, ההתהוות והכיליון – שהן שאלות אוניברסאליות, וכל פרט
בשבט נוטל חלק חוויתי בטקס, על מנת לעבור בעצמו את הטקס על ערכיו ומסריו (טענה מסוג זה יש לאשש, כמובן, על ידי פיענוח
סמלי הטקס והצבעה על ערכם הכלל-אנושי). גם את הפירמידות במצרים ובמקומות
אחרים בעולם לא נוכל להסביר רק על סמך הפונקציה הפרקטית שהן מילאו. עלינו לברר מה
הן סימלו לבני אותה תרבות, על מנת להבין את הערך הרב שיוחס להן ומכאן – את ההשקעה
העצומה שהיו מוכנים להשקיע בבנייתן. העניין העיקרי שההשערה המפורטת
להלן מתבססת עליו, הוא המוטיבציה שהניעה את הבונים – מוטיבציה הקשורה בערכו
הסימבולי של המבנה, ולא בפונקציה המעשית המוגדרת שהאתר מילא. ההנחה שתלווה אותנו
היא, שהמניעים לבניית המבנה היו משותפים למתכננים ולבונים כאחד, ועניינם העיקרי
היה בחוויה שמעשה הבנייה עורר בהם, חוויה הקשורה בארכיטקטורה של המבנה. חוויה זו
צריכה להיות בעלת ערך רב ולייצג אינטרס חברתי ופסיכולוגי ראשון במעלה, כדי שאפשר
יהיה להסביר באמצעותה את בניית האתר. |
||
|
במרכז אסיה ובמזרחה (במיוחד
בטיבט ובהודו) קיים סמל הקרוי "מאנדלה". דוגמאות לסמל זה, כשהן
מצוירות על נייר, ארוגות בשטיחי צמר ובבד משי וחרוטות באבן, מראות על קרבה רבה
למבנה של רוג'ום אלהירי ושל מבנים אחרים בעולם, ששימשו מקור להשוואה לחוקרי
רוג'ום אל הירי. בראשית המאה ה-20 חקר הפסיכולוג השווייצרי
קרל גוסטב יונג את המאנדלות של המזרח. הוא מצא שבשבטים מסוימים, כאשר נשקפת סכנה
לאחדותו של השבט או לסדרי חייו, מתגייסים בני השבט לבנות מבנה גדול-ממדים,
שצורתו מאופיינת במעגליות, בצורות גיאומטריות סימטריות, בנקודה מרכזית ובקווים
רדיאליים (מאנדלה בסנסקריט – מעגל). המבנה אינו סימטרי במדויק, והוא מכיל, בדרך
כלל, ריבוע ומשולש, אך צורתו הכללית היא של מעגל. מבנה זה מסמל את המאמץ ואת
התקווה של השבט לחדש את ההרמוניה ואת האינטגרציה אשר הופרו – זוהי המאנדלה
בתפקודה התרבותי-קולקטיבי. המאנדלה מכילה, בדרך כלל, שלושה מעגלים
משותפי-מרכז (כך ברוג'ום אלהירי וכן בסוטנהנג'). המניע העיקרי למחקריו של יונג היה
הגילוי, שמבנים דמויי מאנדלה שימשו למטרות ריפוי. יונג פיענח את המשמעות הפסיכולוגית
של סמל זה: המאנדלה מגלמת את ההתמודדות של האדם עם אחת הסוגיות הפסיכולוגיות
העמוקות והקשות ביותר. אפשר לנסח את הסוגיה שהמאנדלה מתמודדת אתה כך: בנפש האדם
פועלים כוחות רבים ומנוגדים. אלה הם, בראש וראשונה כוחות היצר, היוצרים ניגודים
עזים שמאיימים להרוס את האישיות. בנוסף לכך, קיים מתח מתמיד בין ערכי התרבות של
"האני העליון" לבין חשקי ה"סתמי", ובמתח זה נאבק ה"אני"
לקיום השלמות וההרמוניה הנפשית. יונג טען, שמגמת האחדות
והאינטגרציה בנפש היא פונקציה בפני עצמה, אשר אלמלא היא, היתה הנפש קורסת תחת
הניגודים שבתוכה ומתפוררת. יתר על כן, אותה אינסטנציה בנפש, האחראית על קיום
האינטגרציה, היא זו האחראית גם על מגמות ההתפתחות של האישיות. אינסטנציה זו
נקראת מאז ה"עצמי" - (SELF) , ולדעת יונג אי-אפשר
להגדירה, אך אפשר לתארה בסמלים. סמלים אלה קיימים בכל תרבות. המאנדלה היא אפוא סמל קולקטיבי, אשר
עניינו הוא ההרמוניה שבנפש, והוא מסמל במבנהו את הניגודים הרבים ואת התאחדותם
למגמת שלמות ואינטגרציה. למאנדלה יש תמיד מרכז, והמרכז מסמל את ה-SELF. הקדמונים ראו את המחלה כהפרת
ההרמוניה, ועל כן בניית המאנדלה על ידי החולה, בשיתוף עם מרפא השבט, גילמה את
המאמץ להחזיר את ההרמוניה לתיקנה וביטאה את היסוד האישי והאוניברסאלי כאחד. מבנים דמויי מאנדלה, שנועדו לצרכי
ריפוי, אפשר לראות גם בתרבות יוון הקדומה (האסקלפיון בפרגמון מכיל אולם-חלימה
דמוי מאנדלה). תהליך הריפוי התרחש בטקס, שבו התקדם המטופל, בהנחייתו של רופא
השבט (הכהן), לקראת מרכזה של המאנדלה. (החפירות האחרונות ברוג'ום אלהירי מראות,
שהמבנה בכללותו היה דמוי לבירינט, כאשר שביל מפותל ומוסתר הוליך למרכזו.) |
||
לציור המאנדלה נדרשת רמה אמנותית
גבוהה מאד, שכן אין מדובר כאן במבנה סימטרי המשרה שלווה. אדרבא, על המאנדלה
ליצור חוויה של מתח וניגודים, שאם לא כן אין בה כדי לבטא את הדרמה המתרחשת בנפש
האדם. בעזרת צירופי צבע, צורה וגוון, הצליחו האמנים להביא להזדהות הן עם
הניגודים השונים, על כל עצמתם, והן עם הצטרפותם של ניגודים אלה אחדות
קונסטרוקטיבית. אך כדי להבין אל נכון את מהותו של
סמל המאנדלה ואת משמעותו, עלינו להביא בחשבון את ההבדל העמוק בין תפיסתנו והשקפת
עולמנו לבין אלה של האדם הפרימיטיבי ושל בני תרבויות הקדם. בימינו עוסקים פסיכולוגים בשאלה:
"מהו האדם?". שאלה זו מאפיינת אותנו כבני תרבות המערב, אך היא לא נשאלה
כך על ידי בני תרבויות הקדם. בימי קדם היתה שאלה זו חלק משאלה כוללת יותר:
"מהו אדם? מהו עולם? מהו אלוהים?" שלוש שאלות אלו היו קשורות ללא
הפרד. בתנ"ך, לדוגמה, אי-אפשר להפריד את שאלת מהותו של האדם משאלת מעמדו
בפני אלוהים ומשאלת מהותו של העולם. ומשאנו קושרים את השאלות הללו, נמצא, שאין
כל סתירה בין ההשערות השונות לגבי רוג'ום אלהירי: השמש הזורחת מול הפתח
הצפוני-מזרחי של הרוג'ום ביום הארוך ביותר של השנה קושרת אותו אל הקוסמוס, מה
שנחווה על-ידי הקדמונים כסדר העולם ("קוסמוס" ביוונית – סדר); היותו
אתר פולחן קושרת אותו לאלוהים; מעשה בנייתו כמאנדלה מבטא את המגמה החשובה ביותר
בנפש האדם ואת מהותו כיצור שנאבק על שלמותו, על אחדותו ועל מגמות התפתחותו. על-פי ניתוח זה אין לצפות מרוג'ום
אלהירי לדיוק פונקציונלי בכל הקשור לתצפיות אסטרונומיות. בני התרבות אשר בנו
אותו הכירו את מפת השמים וביטאו אותה סמלית במבנה האתר. השקפתם היתה בוודאי גיאוצנטרית,
והם ראו את שמי כוכבי השבת סובבים מדי לילה סביב כוכב הצפון במעגלים קונצנטריים.
במעגליות מורכבת זו הם ראו ביטוי להרמוניה ולסדר השוררים ברקיע, ובאלה הם ראו
דוגמא וסמל להרמוניה השוררת ביקום כולו. רוג'ום אלהירי, על מעגליו הקונצנטריים,
מבטא תפיסה קוסמית זו, וזוהי ה"פונקציה" שלו כ"מצפה כוכבים". ההרמוניה הקוסמית יוחסה, כמובן, לאל,
אשר העולם הוא השתקפות תחתונה של ההרמוניה העליונה השוררת בו. זו המשמעות של היות
רוג'ום אלהירי "אתר פולחן". כמיהתו של האדם, להביא לביטוי הרמוני את
הכוחות הפועלים בקרבו, היא המניע שפעל בנפשם של מתכנני האתר ושל בוניו כאחד.
ייתכן שבתקופות שונות "השתמשו" באתר למטרות שונות (אולי למטרות ריפוי
ואולי לטקסי קבורה, כפי שנראה להלן), אך "שימושים" אלה אינם מגדירים
את מהותו של האתר; אלה הם היבטים שונים של משמעות הסמל הגדול – סמל האינטגרציה. מאז תגליותיו של יונג רבו המחקרים
של תלמידיו המאשרים את ערכו של סמל המאנדלה. הוא מופיע בחלומות של אנשים וביצירות
אמנות כמבטא את מגמת האינטגרציה והאחדות. הוא מבטא את הדרך שבה הם חווים את
הקוסמוס, כאחדות המתבטאת במחזוריות השמש והירח במיוחד (ועל כן שבטי אמריקה
הקדומים תיארו את היקום בציורי מאנדלה), והוא מבטא את ההרמוניה בעולם האלוהי
(וראה הציורים הרבים של עשר הספירות בקבלה ובמרכזן הספירה "תפארת").
"גלגל המזלות" מופיע בשכיחות
רבה כסמל המקשר את מחזוריות הטבע, את חכמת התכונה ואת גורלו של האדם, והוא שכיח
בציורי מאנדלה. במאנדלה מופיעים סמלי הניגודים הגדולים שבטבע, כמו השמש והירח,
היבשה והים, כמסמלים את המודע והלא-מודע ואת האנרגיות הגדולות, שמקורן בניגודי
טמפרטורה ובניגודי גבהים. ההקבלות בין ציורים אלו לאתרים המגאליתיים ברחבי העולם
נראות בעליל. ה-self, כך מצא יונג, הוא מרכזה
הלא-מודע של כוליות הנפש, זהו הגרעין שממנו נובעת האישיות בתהליך של בריאה
מתמדת. על כן ביטאו הקדמונים את התהליך המרכזי בנפש, הקשור ב-self, בסמלים המבטאים בריאה
מתמדת של העולם על-ידי האלים, וכך נראה ברבות מן המאנדלות את האלים הבוראים את
העולם כשהם יושבים מעל סמל המאנדלה. החיות המופיעות ברבות מן המאנדלות מסמלות את
עולם היצרים. זהו המקור האנרגטי של האישיות, ממנו הצמיחה וההתפתחות, אך היצרים
הם גם מקור הקונפליקט והסבל. על כן בצד החיות, הציפורים והנחשים, יופיע הזקן
החכם, המסמל את התבונה הנאורה – הקוטב המנוגד ליצרים החייתיים. בחפירות האחרונות שנערכו ברוג'ום
אלהירי ב-1990, התגלה בטומולוס המרכזי קבר. לדעת החופרים ברור, שהקבר אינו מגדיר
את הרוג'ום כאתר קבורה במהותו (מה גם שהקבורה מאוחרת כנראה לבניית האתר). עם זאת
ייתכן שהקבר, במשמעותו הסמלית, מצטרף למשמעות הכללית של האתר, ואפשרות זאת נתמכת
על-ידי המחקר הארכיאולוגי באגן הים התיכון, מחקר המצביע על שימוש באתרים מגאליתיים
מאותה תקופה לצורכי קבורה, ככל הנראה – של אישים רמי-מעלה. אם נניח, שאכן נקברה
שם אישיות בעלת מעמד מיוחד, מ"אבות השבט", נשאלת השאלה: מהי משמעותם
של "קברי אבות" – מוטיב בעל ערך רב בתרבויות הקדם, ובאיזה אופן מוטיב
זה קשור לענייננו. הפנייה אל האבות דרך פולחנות המתים והמנהג הרווח לפקוד את
קברי האבות קשורים בידע ובתבונה שיוחסו לאבות השבט. האבות הם נושאי המסורת, הסדר
והחוק. הם מייצגים את התבונה הנרכשת והמועברת לדורות הבאים. גם במסורת שלנו קיים
יסוד זה. "מסכת אבות" שבסדר נזיקין היא המסכת היחידה בתלמוד שאין בה
מצוות, ובכך היא יוצאת דופן. אין היא קובעת מה חייב אדם לעשות, אלא – מה ראוי לו
לעשות. זוהי מסכת של דברי חכמה – חכמת האבות המועברת מדור לדור, ועל כך מעידה גם
הפתיחה למסכת: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים
לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". המחקר הפסיכולוגי מראה, שידיעת
סדר העולם והחוקיות המצויה בנבכי ההוויה – הקוסמית והאנושית – מיוחסת לארכיטיפ
האב. מגמות האחדות והאינטגרציה, המסומלות במאנדלה, הן ה"סדר" הגנוז
בנבכי הלא-נודע. מכאן נבין את משמעותו של קבר-האב המופיע במרכזם של מבנים
מגאליתיים מסוגו של רוג'ום אלהירי: האלים הם מקור החכמה, והחכם הוא היודע את
החכמה ומנחיל אותה לרבים. לפיכך הקבר שנמצא במרכז האתר אינו הופך את המקום לאתר
קבורה, אלא קושרו למסורת טקסית-סימבולית. ייתכן שאפשר למצוא רמז כלשהו למסורת
כזו בתנ"ך, במאורע שהתרחש לא רחוק משם – הן במקום והן בזמן. כשהמקרא מתאר
את טקס הקבורה של יעקב אבינו (בראשית ג', ז'-י"ג), מתוארים למעשה שני
טקסים, שהקשר ביניהם כלל אינו ברור. לטקס של הבאת עצמות יעקב לקבורה במערת
המכפלה בחברון קדם טקס אחר, אשר רבים בו הסממנים האליליים. הוא קשור ב"זקני
מצרים", שליוו את יוסף ושהשתתפו בטקס, וביושבי הארץ אשר צפו בו: "ויעל יוסף לקבר את-אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל
זקני ארץ-מצרים… ויבואו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו-שם מספד גדול וכבד
מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים. וירא יושב הארץ הכנעני את-האבל בגרן האטד ויאמרו
אבל-כבד זה למצרים על-כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן". אולי יש בכך עדות לקבורה-טקסית באתר
מקודש, "גרן האטד", אשר "אב השבט" הוא חלק מסמליו, ואולי
רוג'ום אלהירי הוא מסוגם של אתרים אלו? עניין נוסף המרמז אולי על מסורות
קדומות שחדרו לתנ"ך והן קשורות במגאליתים דמויי גלגל קשור בשם המקום "גלגל".
אומנם בתנ"ך ההנמקה לשם גלגל מקורה בעניינים אחרים, אך כמה וכמה כתובים
קושרים אותו בעזרת מוטיבים שונים לענייננו: פולחן, מלכות, קדושה וקשר עם
האלוהות, כפי שעולה מן המובאות שלהלן: ספר יהושע פרק ד וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים
הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל ספר שמואל א פרק טו וַיִּקַּח הָעָם
מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ
בַּגִּלְגָּל ספר שמואל א פרק יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל
אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה ספר מלכים ב פרק ב וַיְהִי
בְּהַעֲלוֹת יְהֹוָה אֶת אֵלִיָּהוּ
בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל |
||
לפסיכולוגים ולמחנכים מוכרת התופעה
של ילדים, שבתקופה של מצוקה מציירים ציורים דמויי מאנדלה. כאן אין ספק שמדובר
במשאלה לא-מודעת של הנפש להחזיר שיווי משקל שהופר. החוקר הרברט ריד (לונדון
1970) הראה, שילדים מציירים מאנדלות באופן ספונטאני, כשהם מודרכים לבטא נינוחות
והרמוניה, והוא הסיק מכך שהמאנדלה היא תבנית בסיסית הקיימת בנפש האדם. אין אפוא ניגוד בין ההשערות השונות
ביחס למהותו ולמשמעותו של רוג'ום אלהירי. אם זו אכן מאנדלה, הרי היא נושאת את כל
המשמעויות שייחסו החוקרים לאתר. כמעגל אסטרונומי הוא ביטא את המשאלה לאחדות הקוסמית,
כאתר פולחן הוא ביטא את המשאלה לאחדות בעולם האלוהי וכמבע אישי הוא ביטא את
מגמות האחדות והאינטגרציה בנפשותיהם של בוניו ושל מבקריו. הדימיון בין המגאליתים
שנמצאו במקומות שונים בעולם אין מקורו בהעברה ("טרנספר"). מקורו
בעובדה שהמאנדלה היא תבנית ארכיטיפית שמקורה במעמקי נפש האדם, באותם מעמקים בהם
מתגלה אחדותו של המין האנושי בחווית העולם וחוקיו. מכאן יובן מדוע התגלתה תבנית
זו בתרבויות רבות ושונות על פני כדור הארץ, מתקופות קדומות, ואף מן התקופה
הפאליאוליתית – עוד לפני המצאת הגלגל. האם היתה סיבה ספציפית לבניית רוג'ום
אלהירי? האם ההרמוניה הופרה באחד מתחומי המציאות, תחום שהיה חשוב בעיניהם של בני
אותה תרבות? ספק עם נוכל אי פעם להשיב על שאלה זו, אך נוכל להעלות כמה השערות. באזור זה של התפרצויות געשיות ורעידות
אדמה, ייתכן שהתפרצות וולקנית גדולה נחוותה על ידי בני אותה תרבות כהפרת סדרי
הטבע, מה שהניע אותם לבנות מאנדלה. המחקר הארכיאולוגי מייחס, כאמור, את בניית
רוג'ום אלהירי לאלף השלישי לפני הספירה. המחקר הגיאולוגי קובע, על סמך כלי צור
שנתגלו בין שפכי בזלת, שההתפרצויות הגעשיות האחרונות התרחשו בעת שהאדם הקדמון
כבר קבע את משכנו באזור. בדיקת פחמן 14 לשרידי בעלי חיים, שניצודו על-ידי ציידים
וששרידיהם נמצאו ממזרח לגולן (מדרום לג'בל דרוז), מעלה, שההתפרצות הגעשית האחרונה
התרחשה במחצית השניה של האלף החמישי לפני הספירה. יש להניח שמאורע מסוג זה הטביע
את רישומו על תושבי האזור. אם בוני רוגו'ם אלהירי התכוונו במעשיהם למנוע
התפרצויות געשיות נוספות, הרי שהם יכולים לזקוף לזכותם (עד עתה!) הצלחה… גם מצד הארכיאולוגיה אפשר להעלות
על הדעת סיבה לבניית האתר. תקופת הברונזה התיכונה I
ברמת הגולן מצטיינת בפשיטות ובהרס
הרקמה החברתית והתרבותית בידי נוודים ונוודים-למחצה. תרבות הברוזה התיכונה בגולן
נעלמה כמעט כליל, והתקופה היא הזמן המשוער לבניית רוג'ום אלהירי. אפשרות נוספת היא מצוקה אקולוגית,
ואכן המחקר מצביע על שורה של בצרות ותקופות יובש שהתרחשו בגולן באותה תקופה. האם אחד מן הגורמים האפשריים אשר
מנינו עשוי להסביר גרירת כשישים אלף טונות של אבנים וסידורן בצורת מאנדלה? כדי
לענות על שאלה זו עלינו לשוב ולהשתחרר ממערכת המושגים ומסדרי העדיפויות שלנו
ו"להכנס לראש" של בוני רוג'ום אלהירי. אנחנו חיים בעידן המדע, אשר
הגדיר את תחומי המציאות והפרידם זה מזה. ההפרדה המקובלת עלינו – בין מציאות
לדמיון, בין חומר לרוח, בין הטבע לטבע האדם – לא היתה נחלתם של בני תרבויות
הקדם. אצלינו נהוג לומר לאדם מתלהב: "אל תיקח את זה אישי". אצל בני
תרבויות הקדם הכל היה "אישי". הם חוו את המציאות כאחדות קוסמית, שבה
מציאות הטבע, המציאות החברתית, עולמו הנפשי של האדם והמציאות האלוהית היו קשורות
זו בזו ושיקפו זו את זו. לכן, הפרת האיזון בנקודה אחת של ההוויה משתקפת בכל
חלקיה, ואי לכך, מאמץ התיקון של חוקות הטבע שיצאו מגדרם, או של הסדר החברתי
שהשתבש, ממילא תורם להחזרת ההרמוניה באלוהות ולרווחתו ולאושרו של האדם. על יסוד
מחשבה זו נוכל לראות כסבירה את ההשערה, שבניית רוג'ום אלהירי היתה "תשובה"
של בני תרבות הקדם ל"הפרה יסודית" של סדרי הטבע, או לפגיעה בסדר
החברתי או לשניהם. יתכן שההסבר לכמה מפעלי בנייה קדומים
ימצא אף הוא בערך הגדול של סמל אחדות הניגודים המצוי בבסיסם של מפעלים אלו. בחלק
מן המונומנטים האדירים של תרבות מצרים נוכל לזהות את אותו מוטיב עצמו. גם את
מקדשי מצרים לא נוכל להבין ללא ערכם הסימבולי, וסמל אחדות הניגודים הוא מפתח
להבנתם. פרעה רעמסס השני מופיע במקדשי מצרים כ"מאחד הממלכה". הוא מופיע
ככזה גם בתקופות, שבהן אחדות מצרים התחתונה והעליונה לא עמדה בסכנה, אך סימלו
כ"מאחד הממלכה" היה כה חשוב – לא בגלל העניין הפרקטי הקשור בסמל זה
אלא בגלל ערכו כסמל של אחדות הניגודים (על סמלים אלו במקדשי אבו-סימבל וכרנך אדון
בהזדמנות אחרת). גם הפירמידה מופיעה בתרבויות שונות
אשר לא היה קשר ביניהן, וככל הנראה אף היא תבנית ארכיטיפית המקושרת למקורות
הראשוניים של ההוויה. כאמור, הנקודה המרכזית של
המאנדלה, לדעת יונג, מסמלת את ה"עצמי" ("SELF"). סמליו של ה"עצמי"
רבים הם: זהו הזקן החכם, הנושא אתו את ידע העולם והאדם, זהו היהלום, הכתר, אבן
החכמים, זוהי השלהבת הנסתרת בגחלת. שניים מסמליו המובהקים של ה-SELF הם האבן הטובה וטבעת
הזהב. בחפירה האחרונה שנערכה ברוג'ום אלהירי, בראשותו של יונתן מזרחי, נמצאו
במרכזו של האתר טבעת זהב וחרוזי אבנים טובות. אף אם אלה הוטמנו שם שנים רבות
לאחר הקמת האתר, הם ביטאו את משמעותו כפי שהשתמרה בתודעתם של בני הדורות הבאים. |
||
|
|
||
[Home Page] [About us] [Members] [Training program] [Links]
[Psychotherapy
school] [For The Public] [Society's
Journal] [Contact us]