|
זה עתה יצא לאור: אישה - שירים ורישומים רות נצר
הספר דובר מתוככי נפש האישה, כאישה
כותבת אישה, בגילוי לב ובקרבת אחות אינטימית, בעדנה, בכאב, ובחמלה וחסד, אבל גם בפיכחון
ואירוניה – על אהבה וגעגוע, הערצה וקנאה, עליבות ופגיעות, פחד ובהלה, אמונה
וקדוּשה, ארוטיקה ועוד. הנשים קיימות כאן כקיום אוטונומי שלם לעצמו, מעבר להיותן
אחות, בת, אם, חברה או בת זוג. הן מקיימות עולם שלם שמכיל את העולם הרגשי של
האישה, מניזקקות עד שפיעה, מגוף עד רוח ונשמה. הספר, בפורמט אלבומי, מלווה רישומי
נשים – מעשה ידיה של המחברת. השילוב של שירים ורישומים המהדהדים זה את זה,
הינו מכלול אחד של כלים שלובים אשה הוא ספר השירים השישי, ויצא
בהוצאת כרמל, בסיוע קרן תל-אביב לאמנויות. על הספר: "אני כותבת על הספר מתוך
התרגשות לא קטנה. הקובץ 'אישה' מכיל ומעצים את המושג אישה, את מהות הנשיות כפי
שרק נשים יכולות להכיל, להרגיש, ולקלוט. השירים ידברו בוודאי לאחדים ואחדות,
לרבים או לרבות. אך רק הנשים שעוסקות בנשיות שלהן יחושו איך מלים לבשו רגשות,
איך בכוח המלה ניתן לברוא אישה (ולא מצלע). נגעו ללבי במיוחד שירי החלוצה –
התמימות שהתחלפה בגעגועים לתמונת האב שרק תמונתו כביכול הייתה נוכחת בחדר השינה
של האם. שני השירים עם ההד המקראי הפתיעו במיוחד. כי הדמויות – רות ושרה – כל כך
בנליות בשירה ופתאום פרשנות נוספת, חדשה ואולי אף
אמיצה לידוע משכבר. יופי! ...מכל העולה כאן, והוא מעט, האיורים-ציורים-רישומים
כובשים ועמוקים ובעיקר מקרינים עוד סוג של אהבה למלים ולתוכנן." - ד"ר
רוחמה אלבג "קוראת בענין,
בנפעמות, את ספרך הנפקח לרוחב [כך אני מרגישה אותו] - ומצייר נשים לרוב. דמויות
ובנות דמות. קוראת בו כמו לקרוא ספור ועד סוף השבוע אגיע גם לפרק האחרון, על
אמך. יופי. מתרגשת ממנו." – מאיה ירון מתוך הספר: אדונית
אַת, מי אַת, הגוף הרובץ בַגוף אַת תנועת
הדם, עצמות האדמה, אדונית דממה בגופך
שבולים, שקמים, שורשי הבית אדונית ראשי הרים, אַת הפה
הפעור אַת דממת הלילה מעל חלזונות תנועת עלים את תבונת פילים, תפילת זאבים הד מישורים, גבעות אַת פורמת אורות, אַת אפלה במעי
כוכבים הנעים על צירם משילה קליפת עצים, מבשילה אֹדם
רימונים הפוקעים בלא קול, אַת אפרסק מעוך, אַת
זרעים, גבעולים, פרות אפילים אדונית לחות הבוקר, טללים רועדים, קולות ציפורים הנאספות אל
קיניהן בערב ונֵעורות עם שחר, אַת אצבעות חמה
הנעה לאיטה בכפת השמים, אַת חום על מצחי, אַת ערסל המים העוטף בשפתותיו - אַת לחם-אש, אַת רעש, אַת דממה, אַת סוף אַת
התחלה את אורגת הקורים בסף מעברים, אַת ,
מי אַת, הגוף הענקי הנע הרובץ בגופנו ראיתי אותך
ראיתי אותך אסתר, מרים, גן תפוזים ופחד מקפלת כביסה, פוזמת
דשא משיטה עריסת חלב רוצה ענג בחריף הזה כפה אדומה
כתם דם בפיו של הזאב. פיסות העור החלבי של גופה יקסימו אותו אחר כך יקיא את המיותר - שמלה, כפה,
נעלים. אחר כך יאשים את הילדה שהטריפה אותו פיתתה אותו להיות זאב יערות. הוא חשב שכפה אדומה תערב לחכו. הוא
טעה. הוא מתנצל עכשיו. הוא טעה בכתובת. הוא מתנצל. * אני הילדה שאין לה שם. האגדה חבשה לראשי כפה אדומה כדי שאצא ליער לפתות זאבים. אני
השמלה האדומה. אני האגסים הצהובים שאביא לסבתא התמימה. אני הילדה הנטושה. אני הכחול המתבונן של השמיים. הירוק המתרונן של היער הרע. פרווה חומה של זאב רעב - עין פעורה אוזן לטושה הפה הנורא ניתן להשיג
בחנויות הספרים ובאינטרנט, בהוצאת כרמל או אצל המחברת (טל. 7429852-09) דואל – .netnetzerr@bezeqint |
