|
הברהאמאנה
החמישית מתוך האופאנישאד של בריהאד אראניאקה השיחה
של יג'נאוולקיה עם אשתו מיי טריי על
השלב האחר של חייו ליג'נאוואלקיה היו שתי נשים, מיי
טריי וקאטיאיאני. מיי טריי ידעה את החכמה הקדושה (ברהמה וואדיני) וקאטיאיאני ידעה
רק את ענייני הנשים. יאג'נאוואלקייה עמד בפני השלב האחר
של החיים, של חייו. אמר יאג'נאוואלקייה למיי טריי: עומד אני לצאת לדרכי ממקומי. הקשיבי. הניחי
לי לחלק את רכושי בין שתי נשיי. אמרה לו אז מיי טריי: ואף אילו היתה
כל הארץ רכושי, האם הייתי בת אלמוות? לא, לא, אמר יגנאוולקיה. כחייו של
העשיר כה יהיו חייך. העושר אינו מביא את
הנצח. אמרה מיי טריי: מה חפץ לי אפוא בכל
אשר לא יביא לי חיי נצח? מה תדע, אדוני. אמור לי ואדע. אז אמר יאג'נאוואלקייה: חרף היותך כה יקרה בעיני, מיי טריי, עלה ערכך
בעיני עתה. הקשיבי לי גבירתי. עתה אסביר לך, אולם הטי אוזנך לשמוע. אכן, כך אמר לה, לא בשביל אהבת
הבעל ייקר הבעל אלא בשביל אהבת הנשמה (אטמאן) ייקר הבעל. אכן, לא בשביל אהבת
האשה יקרה האשה אלא עבור אהבת הנשמה תיקר האשה. אכן, לא בשביל אהבת הילד יקרים הילדים,
אלא בעבור אהבת הנשמה ייקרו הילדים. אכן, לא בשביל אהבת העושר יקר העושר
אלא בשביל אהבת הנשמה ייקר העושר. אכן, לא בשביל אהבת העדר יקר העדר,
אלא בעבור אהבת הנשמה ייקר העדר. לא בעבור אהבת ברהאמיניות תיקר זו
אלא בשביל אהבת הנשמה. לא בשביל אהבת קשאטרה תיקר הקשאטרה,
אלא בשביל אהבת הנפש הקשאטרה אהובה. אכן לא בעבור אהבת העולם ייקר העולם
אלא בשל אהבתה נשמה ייקר העולם. אכן, לא בעבור אהבת האלים יקרו האלים
אלא בעבור הנשמה ייקרו האלים. אכן, לא בשביל אהבת הוודות ייקרו
הוודות, אלא בשביל אהבת הנשמה ייקרו הוודות. אכן, לא בשביל אהבת הנמצאים יקרו
הנמצאים – אלא בשביל אהבת הנשמה יקרו הנמצאים. אכן לא בשביל אהבת הכל יקר הכל אלא
בשביל אהבת הנפש יקר הכל. אכן, זה העצמי (האטמאן) שעלינו לראות,
שעלינו להקשיב לו, שעלינו לחשוב עליו, שעלינו להרהר בו, הו מיי טריי. אכן, בעצמיותם דברים יתגלו, ישמעו,
ייחשבו, יובנו, ב"עצמי" ייוודע העולם. ברהאמאן נוטש את מי שיודע את הבראהמאן יותר מאת נפשו. קשאטרא נוטש את מי שיודע את הקשאטרה
על פני העצמיות. העולמות נוטשים את מי שיודע את העולמות על פני הנשמה. האלים
נוטשים את מי שיודע את האלים על פני נשמתם. הוודות נוטשות את מי שיודע את הוודות
על פני עצמיותם. הוויות נוטשות את מי שיודע את ההוויות על פני עצמם. כל דבר נוטש
את מי שיודע כל דבר על פני עצמיותו. זה הברהאמאן, זה הקשאטרה, אלה העולמות, אלו
האלים, אלו הוודות, כל אלו ההוויות. כל אלו אינם אלא מה שהיא העצמיות. הרי זה כמו שבעת רעם התופים לא יוכל
אדם להשגיח בקולות האחרים, אלא שבגילוי התוף או המכה בתוף הקול יתגלה. הרי זה כמו שבעת תקיעה בקונכיה, לא
יוכל אדם לגלות את הקולות האחרים, אלא על ידי גילוי הקונכייה או על ידי גילוי התוקע
בה יתגלו הקולות. הרי זה כמו שבעת נגינה.בקטרוס לא יוכל אדם להשגיח בקולות האחרים, אלא אם יגלה
את הקתרוס או את המנגן בו. הרי זה כמו האש העולה מפחם טחוב,
ענני עשן יפרדו, כך אכן מהוויה גדולה זו,
נושבת הריג וודה, יג'ור וודה, סאמה וודה (כל ההימנונים) אשר לאטראוונס, והאנג'יראס,
האגדה, הסאגה העתיקה (פוראנה), המדע, השיטות המיסטיות, הפסוקים, המשלים, ההבנות,
העלילות, הקורבן, המזון, המשקה, העולם הזה והאחר, וכל ההוויה. אכן, מכאן נבעו כל
אלה. הרי זה כאשר הים הוא מקורם האחדותי
של המים כולם. וכך, מקום איחודם של כל הנגיעות הוא העור, וכך מקום איחודם של כל
הריחות הוא האף, ולפיכך מקום אחדותם של כל הצורות היא העין, מקום אחדותם של כל
הצלילים היא האוזן ומקום אחדותם של כל המחשבות הוא המוח. ולפיכך מקום אחדות הידיעות הוא הלב.
מקום אחדותן של כל הפעולות הן הידיים. מקום אחדות כל ההנאות הם אברי הפריון.
מקום אחדות כל הנקיונות הוא פי הטבעת ומקום האחדות של כל הטיולים הן הרגלים. ובדומה לכך מקום אחדותם של כל הוודות
הוא הדיבר. הרי זה כמו קורט מלח, בלא פנימיותו ובלא חיצוניותו, הוא כולו קורט הטעם.
אפילו כך, אכן, נשמה זו בלא חיצוניות ובלא פנימיות היא כולה קורט ידע. מכל אלה
עולה, שבתוך אלה מתפוגג היחיד. לאחר המוות אין עוד הכרה. ולפיכך אומר אני, זה דברו של יאג'נאוואלקייה. אחר הדברים האלה אמרה מיי טריי, אכן
כאן הבאת אותי אל קצה התהייה. אכן, עתה הבנתי שאיני יודעת את האטמאן. אז אמר יגנא' אל נכון אינני מדבר
חידות. חידתית היא העצמיות ואיכותה מתמדת. במקום שנמצאים השניים, שם יראה האחד
את השני, האחד מריח את השני, האחד טועם את השני, האחד מדבר אל משנהו, האחד שומע
את משנהו, חושב האחד על השני, נוגע האחד בשני, האחד מבין את השני.
אולם במקום שהאחד נהייה עצמיותו בלבד
(האטמאן), את מי והיכן יראה היחיד? היכן ואת מי יריח היחיד? היכן ואת מי ישמע, יטעם, במי יגע? את מי יבין? לפיכך כיצד יבין היחיד אותו בדרך
שבה היחיד מבין את כל אלה. ההאטמאן
איננו "זה" ולא "ההוא".
עליה אפשר רק לומר: "לא!", עצמיות זו היא בלתי נתפסת, כי אין לתופסה,
היא לא תכלה, כי אין להרסה, לא קשורה
היא כי אין היא נקשרת, חסרת גבולות, אינה רועדת ואינה נפגעת. היכן אפוא יבין היחיד את המבין? הנה, אלו ההוראות עבורך, מיי טריי,
לפיכך כך הוא האלמוות. אחר הדברים האלה הלך יאג'נאוואלקייה. |
[Home Page] [About us] [Members] [Training program] [Links]
[Psychotherapy school]
[For The Public] [Society's
Journal] [Contact
us]