ינינה זימנובוצקי
ילידת קטוביץ ,פולין שנת 1937
בת 4 וחצי הועברה מגטו קטוביץ למשפחה פולנייה זמן קצר לפני שכל יהודי העיירה נשלחו להשמדה. ה"דודה" היתה קתולית אדוקה ולימדה את ינינה את התפילות הנוצריות. אבל מסוכן מדי היה בשביל ינינה ומציליה שתישאר בבית.
בתה של ה"דודה", מרישה, נערה בת 18, החליטה לעזוב את הבית עם הילדה. הן נדדו ממקום למקום, בדרכים ותחנות רכבת ולנו אצל קרובי משפחה וכך שרדו את זוועות המלחמה. ינינה עלתה לארץ, נישאה לאלכסנדר ויחד הקימו משפחה ענפה. ינינה למדה עבודה סוציאלית וטיפלה בילדים וניצולי שואה. היא ואלכסנדר חיפשו ומצאו את מרישה, דאגו לה ותמכו בה עד יום מותה.
ינינה ו"הדודה"
שולי אלון
שולי (– שולמית ) אלון 1951 – 2011
שולי נולדה בתל אביב להוריה חביבה ושמחה רובין. יש לה אחות אחת. היא גדלה בשכונת מעונות עובדים, קרוב לים. כל ימיה היתה לה חיבה לחוף הים. הוריה נפטרו צעירים, עובדה שהשפיעה מאוד על חייה ועולמה הפנימי.
את לימודי התואר הראשון והשני עשתה באוניברסיטת בר אילן שם פגשה את משה. הם נישאו והביאו לעולם את גילעד ומעין, שבחרו להיות רופאים. הם היו מרכז עולמה ומקור לגאווה.
שולי עבדה במספר שפ"חים עירוניים, שם התמחתה בפסיכולוגיה חינוכית והגיעה למעמד של פסיכולוגית חינוכית בכירה. השפ"ח האחרון בו עבדה, במשך כעשרים שנה, הוא זה שבפ"ת. שם עבדה בעיקר עם מערכות בתי"ס תיכוניים שלמדו בהם גם תלמידים מיוחדים. במקביל עסקה גם בטיפול והדרכה.
שולי נתמנתה לתפקיד רכזת ההדרכה הראשונה של השפ"ח ולחברה בצוות הניהול המורחב שלו. היא בנתה את התפקיד ועיצבה אותו. דאגה ללוות את המתמחים ולבנות עם כל אחד מהם את המסלול הייחודי לו , להתאים להם את המדריכים ואת תכניות הלמידה וההשתלמות, במטרה להביאם למעמד של מומחים. במקביל דאגה להכשרה ופיקחה על עבודתם של המדריכים כשהיא שותפה, בעלת יוזמה, בתכנון ההשתלמויות של השפ"ח. למייסדי ביה"ס של שפ"י, שנבנה באותה תקופה, המליצה אילו תכנים כדאי שיילמדו בביה"ס ואילו עדיף שיילמדו בשפח"ים.
תרומה נוספת שלה לשפ"ח פ"ת היתה בהעמקה והרחבה של התחום הטיפולי. שולי טיפוס של מטפלת מטבעה, השקיעה בלימודי טיפול. את מודרכיה האישיים היא "הדביקה" באהבה לטיפול וגם העבירה השתלמויות והדרכות קבוצתיות בנושא, הן בהנחיה אישית והן בהנחיה משותפת עם חברי שפ"ח נוספים.
שולי היתה מטפלת ומדריכה מיוחדת. מצד אחד הקפידה מאוד על כללי האתיקה, אך יחד עם זאת, התאימה והגמישה אותם בהתאם למטופל, במקום שהצורך האנושי גבר בו. כך למשל במקרים מסוימים, היתה זמינה למודרכים בשעות לא מקובלות. וכן נערה שטיפלה בה שסבלה מרעב ממש, בגלל הרקע המשפחתי שלה, השעה הטיפולית כללה גם אכילה בצוותא, כששולי דואגת להביא אוכל מזין עבורה. הנערה היתה משוכנעת שהיא עושה טובה לשולי כשהיא אוכלת איתה... תאור זה מתחבר גם להיותה אשת חסד ומתן בסתר.
שולי בוגרת המחזור הראשון של ביה"ס לפסיכותרפיה של העמותה היונגיאנית החדשה. וסיימה גם את לימודי ההכשרה. במסגרת זו היא בלטה באישיותה וביכולותיה. רקמה קשרים מגוונים עם חלק מחבריה ללימודים, והיתה פעילה בארגון אירועים חברתיים. היא השלימה את המסלול והגיעה למעמד של אנליטיקאית יונגיאנית מוסמכת, אך למרבה הצער נפטרה כחודש לאחר מכן.
החיבור של שולי לצד הרוחני שלה היה עמוק. היו בה הרבה שמחת חיים והומור. יכולות הביטוי המיוחדות שלה ניכרו היטב בכתיבת חומר מקצועי , שירים אותם שמרה במגרה, קטעים למסיבות וגם ברכות מקוריות.
לכתה בטרם עת היא אבידה גדולה לכולנו.
נחי פרי
בני מור לזכרו של נחי
הכרתי את נחי בתחילת לימודי התואר השני בחיפה. שנינו חיפשנו אז דירה להשכרה ומצאנו דירה בשכונת הדר בחיפה .במהירות די רבה הלך והתפתח קשר חם ומעניין בינינו.
שוחחנו ושיתפנו אחד את השני הרבה. באחת מנסיעותיו של נחי לירושלים, מקום בו גדל, הוא הזמין אותי להצטרף וביקרנו את הוריו בדירתם הצנועה ליד ככר ציון בירושלים. לנחי באותה תקופה הייתה חברה דיילת אוויר והוא התלווה אליה למקומות שונים בעולם
נחי היה אדם עם קסם אישי רב והוא התחבב בקלות על הבריות. כמו כן היה עם חיות רבה וחוש הומור.
לקראת סוף לימודינו ,אחיו הצעיר אשר שרת בחיל אוויר ,יצא לטיול במדבר יהודה, טיול אשר ממנו לא שב. עבור נחי היה זה אירוע קשה וטראומטי.
לקראת סיום לימודי התואר השני ,הוא הכיר את גילי, לה נישא בהמשך. דרכנו הלכו והתרחקו מסיבות שונות.
כשתיים עשרה שנה מאוחר יותר, נפגשנו באקראי אצל חבר משותף ברעננה, כאשר נחי למד לבחינה של סיום שנה ראשונה באגודה היונגיאנית.
במהלך השנים חזרנו ונפגשנו באירועים שונים שהתקיימו באגודה .אני הייתי נזכר בדרך הארוכה שנחי עשה, ממהלך הלימודים בהם דיבר על רצונו להיות מטפל מיני ועד התפתחותו בכיוון היונגיאני.
נחי היה ספורטיבי מאד והרבה לרוץ למרחקים ארוכים. הוא היה מספר לי על השפעות נפשיות של ריצות אלו עליו.
שנים מאוחר יותר נחי ואשתו גילי, אם בנותיו, נפרדו. וגם פרידה זאת עברה עליו באפן קשה. שמחתי לפגוש אותו שוב במקרה עם חברתו החדשה דלית.
נחי היה בן מחזור של אראל ז"ל באגודה היונגיאנית. שנינו כאבנו את פיצול האגודה בשנת 2000 ושוב כל אחד מאתנו המשיך בדרכו.
לפני מספר שנים שמעתי על מאבקו במחלתו הממארת. נחי לא היה מעוניין שיבקרו אותו ונפטר לצערי הרב לאחר זמן קצר.
כשאני חושב על נחי ,אני נזכר במיוחד בחמימות בתקופת חיינו הסטודנטיאליים.
יהי זכרו ברוך.
אלה עמיצור
אלה עמיצור-אלירז – דברים לזיכרה
אלה נולדה בליטא ב-1924, בת למשפחת רבנים אשר עקרה לשוויץ, שם שימש אביה כרב העיר ווה. ב-1954 עלתה אלה לארץ, התמחתה כפסיכולוגית קלינית, עבדה שנים בתחנה לבריאות הנפש, ובמקביל הוכשרה כאנליטיקאית יונגיאנית. המנטורית של אלה הייתה יוליה נוימן אשר העבירה לה הרבה מחשיבתו ומרוחו של אריך נוימן.
איפיינו את אלה סקרנות וערנות אינטלקטואלית עצומות, אוריינות מעמיקה, יחד עם עומק רגשי ויכולות אינטואיטיביות עמוקות. הייתה בה התייחסות ופתיחות נדירות לזולת ולעולמו.
בחייה האישיים והמקצועיים אפיינו אותה צניעות, נדיבות, יושרה, ערכיות ומוסריות גבוהה אותם שאבה גם מהמקורות היהודיים. חייתה בלב תל-אביב ובתוכה הייתה מחוברת ליופי הטבע. בחייה ובעבודתה הייתה מחוברת באופן עמוק לממדים רליגיוזיים רוחניים.
חקרה בהתמדה לעומקם את כתבי יונג וממשיכיו, ביניהם הבולטים נוימן, פון-פרנץ, אדינגר, סטיבנס ורבים אחרים. בין הנושאים המרכזיים בהם עסקה ואותם חקרה, ולימדה היו, חלומות, הפונקציה הטרנסצנדנטית, אינדיבידואציה, סינכרוניסיטי.
כמטפלת, מורה, מדריכה ומנחה אהובה בלטה אלה במסירותה הרבה, בידע ובעומק הפסיכולוגי, ובגישתה האישית לכל מטופל ומודרך. הייתה לאלה היכולת המופלאה לנוע עם הזולת ברגישות ובגמישות מהרמות הפרקטיות של מציאות חיי המעשה, להבנות סימבוליות, ולרמות רוחניות, נומינוזיות.
המפגש עם אלה הביא לשינויים משמעותיים בחייהם של רבים ממטופליה ומודרכיה. בין השאר בשל היות אלה אדם שחי את אשר דיבר, וכך ייצגה בחייה את המשמעות של אדם המחובר בעומק לסלף. ככזו, אלה הינה, עבור רבים, איכות בלתי נשכחת.
אלה חיתה שנים רבות בהרמוניה עם אלכס בעלה. אלכס איש מיוחד היה, חיבור של איש מעשה ואיש רוח, איש צבא, אבי תורת הקליעה בצה'ל, בין פועלו היה בחוליה שלכדה את אדולף אייכמן, וממול אוהב ומתעניין בספרות וכתב שירה. יחד קראו אלה ואלכס כל שבת את פרשת השבוע.
אלה המשיכה בחייה ובפעילותה הברוכה חמש שנים לאחר פטירתו של אלכס ז"ל, המשיכה לטפל, ללמוד וללמד עד ימים מעטים לפני פטירתה בפברואר 2009, בשנת ה-85 לחייה.
אלה תמכה וברכה על היוזמה להקמת התוכנית לפסיכותרפיה יונגיאנית בסמינר הקיבוצים, וראתה בתכנית שלב בהכשרה האנליטית. ליוותה את התוכנית ואף הדריכה תלמידים במחזורים הראשונים.
בשנת 2014 הוחלט להנציח את שמה של אלה ז"ל ולקרוא לתכנית בסמינר הקיבוצים על שמה, בתקווה שהאיכויות של אלה יהוו נר מאיר בדרך הלימוד, ההוראה וההכשרה.
במלאת עשור לפטירתה התקיים לזכרה, במסגרת התכנית לפסיכותרפיה אנליטית-יונגיאנית בסמינר הקיבוצים, יום עיון "על הנשי - גילויו באמנות ובטפול" בזום, עקב נסיבות "הקורונה".
אלה על איכויותיה המיוחדות חסרה לנו מאד. מטופליה, מודרכיה ותלמידיה נוצרים באהבה את מורשתה, וסגולותיה האנושיות והמקצועיות;
באתר של העמותה, אפשר למצוא הרצאה שאלה נתנה על המסה "האדם המיסטי" של אריך נוימן, ומסה שכתבה בשנותיה האחרונות על "אינדוידואציה", אותה הקדישה לתלמידיה.
יהא זכרה ברוך!
כתב אורי ירון
יעל האפט
יעל האפט-פומרוק ז"ל עסקה במחקר ובפרקטיקה של מבחן האישיות על פי הגישה היונגיאנית של הפסיכוכירולוגיה מזה יותר מ-50 שנה. יעל הייתה פסיכולוגית ופסיכואנליטיקאית יונגיאנית, חברה באגוד לפסיכותרפיה בישראל וחברה בחֶברה היונגיאנית הישראלית החדשה. היא הרצתה באוניברסיטאות שונות והנחתה סדנאות בשיטת "דיאלוג קולות"(voice dialogue) שפותחה בשלהי המאה ה-20 על ידי ד"ר האל סטון, פסיכולוג קליני ואנליטיקאי יונגיאני מארצות הברית. זוהי שיטה שהיא למעשה יישומה בפועל של שיטת active imagination.
יעל האפט-פומרוק ז"ל הייתה חלוצה בתחום האבחון בפסיכוכירולוגיה בישראל. את התחום למדה כשהייתה תלמידתה של קטיה קלופפר מראשוני הפסיכוכירולוגים בארץ ותלמידתו של יוליוס ספיר (Julius Spier), פסיכולוג שעסק אף הוא בכירולוגיה ותלמידו של קארל גוסטב יונג. כמו כן השתלמה אצל פסיכיאטר ונוירולוג שוויצרי בשם הוגו דה ברונר, שערך מחקרים רבים בצבא השוויצרי, ואף השווה בין כפות ידיים של שימפנזים לאלה של בני אדם.
ספריה של יעל האפט-פומרוק ז"ל על הפסיכוכירולוגיה יצאו בהוצאות daimon h publication , וכן בהוצאת מודן.
גוסטי דרייפוס
