מילון מונחים יונגיאניים (ערכה רות נצר)

אינדיבידואציה – תהליך ההתפתחות בו היחיד חותר לקראת שלמותו ואחדותו, לקראת הגשמת יחודו ומימוש העצמי. תהליך זה הולך ומתעצם בחצי השני של החיים. יונג מזהה את האופוס האלכימי עם תהליך האינדיבידואציה.

אינטרוברסיה – טיפוס אופי מופנם, המאופיין בהתיחסות לחיים דרך תכנים נפשיים סוביקטיביים (ראו גם אקסטרוברסיה).

אני – אגו. מרכז התודעה. התפתחות והתגבשות האני מתרחשים בעיקר בתחילת החיים.

אנימה – היסוד הנשי בנפש הגבר.

אנימוס – היסוד הגברי בנפש האשה.

אקסטרברסיה – טיפוס אופי מוחצן, המאופיין במיקוד ההתענינות בעולם החיצון.

ארבעון – ארכיטיפ של הארבע. מסמל את השלמות הבסיסית שנוצרת מארבעה אלמנטים. כמו למשל, אש, אדמה, אוויר ומים. וכן ארבע כנפות הארץ, ארבע העולמות בקבלה, ארבעת השליחים ועוד.

ארכיטיפ – הארכיטיפים הם אבני היסוד של הלא-מודע הקולקטיבי. הם מהווים תבניות יסוד של תפישה, דימוי, רגש, חשיבה, והם משותפים לאנושות כולה בכל הדורות. הם כעין אינסטינקטים נפשיים מולדים, ויש להם קיום אוביקטיבי. יונג התיחס לארכיטיפים המרכזיים שהם: האב, האם, הילד, הזקן החכם, הלידה מחדש, הטריקסטר, הטרנספורמציה, הרוח, המוות, אלוהים. אבל למעשה הארכיטיפים מגלמים את כל הרפרטואר של החוויה האנושית. הארכיטיפים מתגלים בסמלים, שהם השפה בה הלא-מודע מתוודע אל התודעה.

לא-מודע – חלק הנפש שאינו ברשות התודעה. חלקו הקטן הוא הלא-מודע האישי, שעליו דיבר פרויד. ובו שמורים הזכרונות והחוויות הנשכחים והמודחקים, ובעיקר אלו שזכירתם גורמת כאב, אשמה, גינוי וסבל נפשי. חלקו הגדול של הלא-מודע הוא הלא-מודע הקולקטיבי.

לא מודע קולקטיבי – שכבת הנפש הקדומה, הכלל אנושית, אשר בה טמונים הארכיטיפים ודגמי המיתוס מעצבי הגורל, שהם סיפורים ארכיטיפיים. מתוך הלא-מודע הקולקטיבי בוקע האני של היחיד.

מודעות – המודעות היא פעולתה של התודעה ההכרתית-הרציונלית של היחיד, שמקיימת דיאלוג עם הלא-מודע ועם העולם.

סינכרוניות Syncronisity – בו-זמניות של צרופי מקרים, מהמציאות החיצונית, או מהמציאות החיצונית והפנימית כאחת, שאין ביניהם כל קשר סיבתי, אולם יש ביניהם קשר של משמעות.

עצמי – הארכיטיפ המסמל את כוליות הנפש, ומכיל את המודע והלא-מודע כאחד, ואת הדינמיקה והדיאלוג ביניהם, בשרות תהליך האינדיבידואציה. העצמי הוא מבנה ותהליך מתהווה כאחד, הוא גם ההיקף וגם המרכז המאחד של הנפש. הוא המקור והיעד של תהליך ההתפתחות. הוא הארכיטיפ של סדר, אירגון, ווסות עצמי, אינטגרציה, מירכוז, איחוד הניגודים ושלמות. כמו כן הוא הארכיטיפ של הניצוץ האלוהי בנפש אדם. סמלי שלמות הם המעגל, המרובע, הצלב, ושילובם יחד בצורת המָנדָלה, אבן החכמים, הזהב, העץ, האלוהות, ועוד.

פיצוי – קומפנסציה. העצמי פועל כדי לתקן את העמדה החד-צדדית של התודעה, ושולח מהלא-מודע את הידע הנחוץ כדי ליצור פיצוי משלים לתודעה. העצמי, באמצעות הלא-מודע ושפת החלום, פועל כתיפקוד קומפנסטורי.

פרסונה – מסכה. מערך ההסתגלות לעולם החיצוני, שהוא המסכה המייצגת את האדם ומסתירה אותו כאחד. תפקידה לתווך בין האדם לסביבתו. הפרסונה מעוצבת מתפקידיו של האדם. האדם מוכר לסביבתו לפי הפרסונה שלו.

צל – החלק הנחות והבלתי מפותח של האישיות, וכולל בו בעיקר את התכונות הנחשבות שליליות. בגלל אי התאמתן לעמדות של התודעה, האני נוטה להכחיש את קיומן של איכויות הצל, ולהדחיק אותן ללא-מודע, משם הן פועלות. תפקיד המודעות להעלות לתודעה את חלקי הצל, לשחרר את האנרגיות הטמונות בצל ולאפשר להן לעבור התמרה, בשרות ההתפתחות. הצל כולל בו גם את חלקי האני החיוביים שלא קיבלו רשות להתממש בגלל התיחסות שוללת של התודעה.

קומפלקס – תסביך. הקומפלקס הוא מערך מורכב של רגשות-מחשבות ותפישות שממוקדות סביב תוכן ארכיטיפי אחד. הוא בנוי מגרעין ארכיטיפי ומתכנים חוויתיים שמקורם בהתנסות האישית של היחיד. למשל, 'קומפלקס אם', או תסביך אם, מורכב מהמפגש שבין האם הארכיטיפית, לבין מכלול ההתנסויות עם האם האישית. כל קומפלקס, כמו כל ארכיטיפ, יכול להתבטא באיכויות חיוביות ושליליות.

תיפקוד טרנצנדנטי – התהליך של העלאת חמרים לא-מודעים לתודעה, שחרור הכוח האנרגטי שלהם, התמרתם לכוחות שפועלים בשרות השינוי, ההתפתחות והאינדיבידואציה. שלבי האלכימיה כולם, בעזרתו של מרקורי, מתארים את התיפקוד הטרנצנדנטי. חשוב לציין שהתפקוד הטרנצנדנטי אינו זהה עם הטרנצנדנטי, שהוא הנשגב האלוהי שמעבר להכרה.

Links

[Home Page] [About us] [Members] [Training program] [Links]
[Psychotherapy school] [For The Public] [Society's Journal] [Contact us]