הסימבוליקה של הדימויים בספרו של ג'וזפה מריה מיטלי: Alfabeto in Sogno (ה 'אלף-בית בחלום') - 1683*

ד"ר מרים אור
 

"אותיות מחכימות" (ירושלמי ברכות ה)

"יש לכל אות ואות נשמה רוחנית" (משה קורדובירו, שעור קומה)
"כל אות ואות היא עולם שלם" (דוב בר ממזריטש, מגיד דבריו ליעקב)

___________________________________________________

הצורות הראשוניות של כל הישויות הפיסיות והמטאפיסיות בבריאה הן האותיות.

האות היא סמל, או כפי שמעידות שלשלת האותיות המרכיבות אותה: "א", "ו", "ת"- זוהי הדוגמא המובהקת להרמוניה - איזון בין נגודים. ה "א" - דימוי ההתחלה, ה "ת" - דימוי הסוף,  וה "ו" - המקשרת ביניהם.

מאז ומתמיד הוקסמתי מצורתה ומשמעויותיה הרבות של האות על הקשריה הפרטניים והגלובליים כאחד. כתיבתי על הסימבוליקה הבנויה מסימנים ומאותות, נבעה בעקבות הגילוי המקרי של הספר, Alfabeto in Sogno, על דפי ההדפס המקוריים. הספר הושאל לי לעיון על ידי אחת הסטודנטיות שלי, רעות, בת קלילה למשפחות סגרה-קאנטוני מיהדות איטליה הנודעות מבין אספני אמנות וספרים עתיקים.

מהדפדוף בדפים המודפסים על גבי נייר מיוחד, מצאתי מיידית הקשרים אנלוגיים ליצירות של אמנים, שלמיטלי היתה השפעה ודאית עליהם, דוגמאות לכך הם ויליאם בלייק, עליו כתבתי את עבודת הדוקטורט שלי בשם "הסופי והאינסופי ביצירת וויליאם בלייק", וכן פרנציסקו גויה. כמו כן התגלו לפני כל אותם סמלים אימננטיים שיונג מזכיר אותם כארכיטיפים אופייניים המצויים בתת-ההכרה הקולקטיבי של האנושות ושללא כל ספק מצויים בכל רובדי התרבות ללא הבדלי מקומות וזמנים היסטוריים. כאן גמלה בליבי החלטה לבדוק את הקשריו ותפוצתו של ספר מקורי זה. בהמשך  התברר לי שקיימים בעולם רק שלושה עותקים של ספר זה בהוצאה מוקדמת והעותק שלפני נחשב המוקדם מכולם (הוצאות מתקופות מאוחרות קיימות במספר מוגבל של אוספים). כאן גברה סקרנותי והביאה אותי לחקור ולהעמיק בפרשנות הכוונות הנסתרות והמוצהרות של ג'וזפה מריה מיטלי בספרו הדידקטי והמורליסטי להוראת האמנות. מעל לכל עניינה אותי ראייתו את היקום הסובב את האומן והדרכים הרצויות בהן יפסע את צעדיו ב"דרך הקשה של האומנות", כדבריו. השימוש שעשה בשפות אנלוגיות, אלגוריות, מטפוריות וסימבוליות הערוכות במבנה אמבלמטי ומשלבות ביטויים וורבליים וויזואליים - הפך את יצירתו של מיטלי לרלונטית ביותר לאמנות בת זמננו. גישתו של מיטלי תואמת להפליא את זו הנהוגה במהלכי החשיבה המודרנית ובפיתוח האפשרויות האינסופיות של המולטימדיה באמנות.(**)

ספרו של ג'וזפה מריה מיטלי , האלף-בית בחלום (Giuseppe Maria Mitelli, Alfabeto in Sogno) מיועד להוראת ערכי האמנות והרישום ומוקדש לתלמידיו באקדמיה של בולוניה (הטקסט המקורי של ההקדשה מובא כלשונו (ראה התמונה לעיל, והתרגום לעברית - ראה הערה 1).

הספר בנוי כאלגוריה של ערכי האמנות באמצעות אותיות האלף-בית ודימויים חזותיים אחרים. אלה יוצרים דיאלקטיקה הכרחית וחיונית למתח הנחוץ כסיוע בתהליך הלמידה, ההשראה וההבנה העמוקה של עולם התופעות. ערכו של הספר באקטואליות שלו. קיימת זהות בין הבעייתיות והפרשנות לסימבוליקה המורליסטית והדידקטית של הדימויים בספר לבין מהותם האלגורית של הדימויים באמנות העכשווית - התכונה המשותפת - פלורליזם סגנוני ותוכני משולב במערכות תחביריות ורב תחומיות. האמנות העכשווית עיצבה את עקרונותיה  על יסוד הלגיטימציה שהתקבלה עם הופעת מחקריהם של פרויד , יונג  וממשיכיהם.

לאורך מאות בשנים הוקסמו בני אדם ואומנים מהאפשרויות הקליגרפיות של אותיות האלף-בי"ת. איניציאלים אורנמנטלים היו המצאה עתיקת יומין שהתפתחה לצורת אמנות מפוארת ואוטונומית, ששיאה בעיצוב המאויר של כתבי-יד בימי הביניים. הרנסאנס שראה את היצירה האנושית כמראה המשקפת את החיים או כחזון תיאטרלי של העולם, פיתח טיפוסים חדשים של 'אלפא-ביתי"ם'.

פני האמנות קיבלו אופי ייחודי במאה העשרים, אולם מסתבר שאמיתות אוניברסליות בחשיבה משמרות יסודות זהים בתקופות היסטוריות וחברות אתניות ותרבותיות שונות.  אחת הדוגמאות המאלפות לכך היא ספרו הנדון של מיטלי - 'האלף-בי"ת בחלום'. מיטלי הנחשב לאחד מאמני התחריט המוכשרים בתקופתו, התפרסם הודות להדפסים של סדרות פופולריות הנושאות אופי מורליסטי והבעתי מובהק. בדף ההקדשה  המופנה לתלמידיו-קוראיו של הספר "אלף-בית בחלום" הוא מעיד על עצמו שיצר בו דימויים כאילו הוכתבו לו מהחלומות באופן בלתי מודע. (1) 

האימפקט של התיאוריות המודרניות ( דוגמת אלו של פרויד , פרום, יונג, הוסרל, שופנאור, בובר, קאמי, בטאי, בנימין, דרידה ואחרים) מרחיק לכת מעבר למעגל של יודעי ח"ן בעבר. האטרקטיביות והאפקט של מונחים "אפלטוניים" כגון "אידיאה", "זעם", "חלום" מוחלפים במונחים המודרניים: "תת-הכרה", "סימבוליות", "דגם", או "אינטגרציה". אלו תבועים היטב בהקשרים אמוציונליים וקונצפטואליים כאחד ויתכן שארכיטיפ זה של אמנות שהתפתח ברנסנס ובבארוק משמש בסיס לגישות הפוסט מודרניות לגבי מחשבת האמנות בדורות האחרונים ולאור ההישגים הטכנולוגיים של המאה ה20-. המוטיבים שצצו ועלו באמנות העכשווית מהווים תגובה שנועדה לספק תשובות לבעיות ימינו. אולם בדיעבד דגמי העבר מורים על תופעות שהצריכו התייחסות בהתאם.

אלפא-ביתי"ם אלה החדירו טיפוס חדש של ייצוג לאובייקטים, כשחלקם  ניקשר לסימבוליקה איזוטרית. ציירים בני תקופתו של מיטלי, אשר גיבשו סגנונות חדשים לביטוי, הטיפו לרפורמה בגישה לאמנות וביססו סיגנון אינדווידואליסטי. הרצאותיו של קרספי (Giuseppe Maria Crespi) נודעו באקדמיה כיוצרות מהפכה מחשבתית בעיצוב הטעם הסגנוני והרעיוני.

מיטלי המצוי בתוך אותה אווירה של התרחשויות דרמטיות ותמורות רבות משמעות - נותן ביטוי להשקפותיו, ובדרכו המקורית מחבר ספר לימודי להוראת האמנות,   Alfabeto in Sogno שיצא לאור, כאמור לעי"ל, בבולוניה בשנת 1683.

בכל תרבות יש לאותיות משמעות סימבולית דו-משמעית בהקשר לצורת האות או הצליל שלה. יתכן ומקורו של סימבוליזם האותיות בפיקטוגרמות והאידאוגראמות הפרימיטיביות ומצד שני יתכן שהתיאוריות הקוסמיות של "קורנספונדנציות" מורות שכל מרכיב של סדרות חייב להתאים למרכיב אחר בסדרות מקבילות. (2)

בספרו של מיטלי, כל האותיות עוצבו בדימוים אנושיים, בעלי חיים, פרחים ופירות פנטסטיים, יסודות ארכיטקטוניים וכו'. הם מלווים ע"י רישומים שונים המעוצבים בדרך כלל כאיברי גוף שונים, דיוקנאות , מסכות גרוטסקיות וכו'. דימויים מוזרים אלה תוארו גם בסדרות נרחבות ברישומי גיר אדום של אפים מסוגים שונים. אלו מוכלים ב 18 דפים, רובם מצוירים משני הצדדים, של יצורים קומיים ומגוחכים, המודגשים באמצעות משפטים כגון: " הראשון הוא מלך האפים של המלונים", או "אף אהוב על הנשים", אף, שהוא ככה, ככה, "אף ,אינני יודע מה", אף מרשים". סדרות אלה של אפים יצר מיטלי במטרה לעשות בהן שימוש בכמה איורים. ב 1687 הוא מפרסם תחריט המכונה "משחק חדש של כל צורות האפים"  וביניהם מספר אפים רשומים מצויים במחברת הסקיצות. (3)

ספרו של מיטלי, ה'אלף-בי"ת בחלום' בנוי באופן שונה מעט מהספרים האמבלמטיים שקדמו לו: הוא עשוי שני חלקים, הכרוכים מדפי הדפס של תחריטים. בחלק אחד של הספר מובאים דוגמאות ברישום של אברי גוף שונים וכו' והחלק האחר - הנדון במחקר זה - מכיל הדפסי לוחות תחריט מאותיות האלף-בי"ת הלאטיני, המוצגים בצורה אמבלמאטית עם משמעות אלגורית. הסמליות מופיעה בריכוז, כיאה למאפיינים אמבלמטאטיים. בחלק זה של הספר מוצגים עיקרי רעיונותיו והשקפותיו ביחס להיבטים השונים של תפקידי ותיפקודי האמנות. כאן מצוי גם עיקר חשיבותו של הספר.

הקומפוזיציה שעל גבי הדפים בנויה כך, שה'מוטו' המילולי שהיה נהוג בספרי האמבלמות שקדמו לו מוחלף עתה בדימוי ומסר חזותי, והוא מופיע בראש הדף. התוכן המלולי שהופיע בהמשך ה'מוטו' , ה- Sententia  גם הוא מוחלף בנושא חזותי, ומה שאמור היה להיות איור נלווה בלבד - מוחלף בפסקאות מילוליות, הנושאות אופי משלי, פתגמי או אפיגראמאטי, בצרוף מוסר השכל, המתקשר מבחינה לימודית למכלול התיאור החזותי.

במרכז החלק העליון מתואר בעל-חי או דימוי אחר כאשר האות הראשונה הפותחת את שמו היא האות האלגורית של הדף ומופיעה במרכז הדף. (עניין זה מזכיר את המסורת בתיאורי איניציאלים בכתבי יד מאוירים.)

בחלק התחתון של כל דף מופיעות שלוש שורות כתובות כפתגם או מימרה (“impresa proverbio”) הבאים לבטא את הרעיון המרכזי של כל הדף. הסימבוליזם מופיע באופן מרוכז, כמנסה ללחום על הזכות להיות בעל אופי אמבלמטי.

דגם של דף השער ואחריו דגם של דפי אותיות אחדות מובאים כאן מתוך הסדרה של יתר דפי אותיות האלף-בי"ת וטקסט הפרשנות לספר, על מנת להבהיר את העיקרון המנחה של שיטת המבניות והכוונות הדידקטיות-אומנותיות של ג'וזפה מריה מיטלי.

דף השער

במרכז הקומפוזיציה כן ציירים, בדימוי האות A. על לוח מצוין שם הספר: "אלף- בי"ת בחלום - להוראת הרישום של ג'וזפה מריה מיטלי, צייר בולוניזי, 1683".

Alfabeto in Songo, esemplare per disegnare di Giuseppe Maria Mittelli-pittore Bolognese/ MDCCXXXIII

מסביב לכן פזורים דימויים אמבלמטיים ובתחתית הקומפוזיציה דמות הצייר רכונה לצדה ושעונה על שולחן עבודה בתנוחה של שינה. לידה מונחים פלטת ציירים ופסל של דיוקן (פרוטומה). בתחתית הדף מופיע כיתוב בעל שלוש שורות שהוא משל הנושא אופי אפיגראמטי

ובצד שמאל למטה-חתימת האמן .

כן הציור, מופיע בצורת האות "A" .אות זו היא הפותחת את הכינוי לאמנות בלטינית: "ארטה" - arte היא גם האות הפותחת את זעקת האדם בלידתו: "A" ועם זאת היא גם אות הצעקה של המוות. האות "A" היא גם האות הראשונה של המילה אהבה בלטינית: Amore . צורת הכן עצמו כצורת משולש שווה צלעות- סמל היופי וההרמוניה, היות שהנקודה של הפינה השלישית של המשולש מאזנת בין ניגודי שתי הנקודות (הפינות) האחרות.   

מעל לחוד הכן, בחלקו העליון של התחריט, מצויר פה בעל שפתיים חתומות. אלה מסמלות את ה'לוגוס' (Logos), הצליל הקדוש והכח היצירתי הבראשיתי ובסימבוליקה המסורתית את הביצה הקוסמית: השפה העליונה מסמלת את השמיים, והתחתונה - את הארץ; לכן זהו סמל של צירוף ניגודים. הפה הסגור הוא גם סמל של כיבוד חוק השתיקה הארקאני ללימוד נכון. אמנות הציור אילמת היא וכך היא מופיעה כאלגוריה של האמנות בספרי האמבלמטיקה של המאה ה17-. השפתיים מסמלות במסורות התרבות את השער לאוקיאנוס האין-סופי. הן נחשבות סמל יצירתי, המתווך בין הסיטואציות הקיימות שבין העולמות הפנימיים לחיצוניים, בין התחתונים לעליונים.

לדיבור יש כוח יצירתי בעל כפל משמעות - בונה והורס - ממית ומחייה. השפתיים מסמלות את השלב הגבוה של ההכרה, ואת יכולת הארגון באמצעות התבונה.  מכאן שלדימוי החיובי מקביל דימוי שלילי - וכמו לכל סמל יש משמעות כפולה. הכוח הקונסטרוקטיבי יכול לההיפך דסטרוקטיבי. השפתיים עצמן עשויות להיות בעלות משמעות כפולה: שערים לגן עדן או שערים לגיהנום. בהיות השפתיים המגשרות בין עולמו הפנימי והחיצוני של האדם. זהו סמל המרכיב ניגודים. ביחס לציור כפעילות שאינה מושמעת שפתיים נעולות מסמלות את סוד אמנות הציור.

בהמשך משני צדי השפתיים מתוארים אישונים ממוקדים ועיניים במבט מפרופיל או משלושת-רבעים. העיניים מסמלות את האלוהות הכל-יכולה, אולם הם גם הכלי הבסיסי של הצייר. העיניים קשורות בסמליותן אל כל אלי השמש, בצירוף כוחות הפוריות והיצירה. הן מהוות גם כן את חלון הנשמה. אפלטון מכנה את ה"עין" בשם 'האביזר השמשי ביותר'. בעקבות כך או באופן אימננטי המונח האנגלי הקדום "עין" זהה עם המונח "שמש" . ציירים רבים אף ציירו ביצירות מסוימות במקום שמש - עין (ראה יצירות של ויליאם בלייק ושל אדוארד מונק) . עבור מיטלי - העין מייצגת את הכוח האינטואיטיבי של החזון היצירתי. העין מכפלת את הכוח המיסטי, מייצגת את ההארה, הידע, השכל, ההשגחה, הגוננות, היציבות, הקביעות והכוונה; כמו-כן מסמלת את מגבלות הראיה. ה"עין" הבודדה, לעומת זאת, מתפרשת גם כ"עין הנבואה", התפיסה, הרוחניות, התחושה, התבונה וכו' והיא "עין האלוהות" והנצח. כעין המכילה ומקיימת את עצמה, היא גם סמל להכרה הרוחנית שבחכמה הטראנסצנדנטלית: "אור הגוף מצוי בעין" ( מתי, ו', כ"ב) . ה"עין" היא ייצוג של קדושה אין-סופית והינה "מושג אבסולוטי והארה" - תארו של אפולו - הצופה משמיים. (4)

סילזיוס (Angelus Silesius ) כותב שלנשמה שתי עיניים. האחת מתבוננת כלפי ה 'זמנים הסופיים', ובאשר לעין השניה, היא מתבוננת כלפי ה 'אינסופי' וה 'נצחי'. עין אחת מייצגת אהבה והשניה את ההגיון והפונקציות האינטלקטואליות. ראייה פנימית מאפשרת את איחודם של שני המאפיינים. על פי אפלטון וקלמנט (Clement ) מאלכסנדריה, 'עין הנשמה' מזוהה עם האסתטיקה, מונח יווני עבור הנפש הרגישה. היא רואה רק באמצעות מסגרת הפרצפציה הגלובלית והתחבירית-סינתטית. העין הבודדה נתפשה ביהדות כמו גם ע"י פלוטינוס (Plotinus) , אוגוסטינוס הקדוש (St. Augustinus ) וקאלימאכוס (Calimachus) כמהות ה 'הכרה האלוהית'. העין הבודדה מסמלת נבואה לכן הופכת ל 'שער השמש', "שחר ההכרה", לכן סמל 'המבט האלוהי כלפי העולם'.

על הכן מונחת טבלה עם הכתובת המוזכרת לע"יל . זו מוחזקת ונתמכת על-ידי שני זפירים ספק פוטים, מהסוג שנהגו לצייר מיכלאנג'לו, רפאל, קראצ'י ואחרים. יצורים מכונפים מעין אלה שימשו כשליחים או מלאכים מתווכים בין העולמות השונים. מתחת לטבלה מצוייר "אף", מתחתיו על אותו ציר של הקומפוזיציה מצויירת עין בודדה. זו היא "העין השלישית" - הנבואית, תכונתו המייחדת של האמן. ה"אף", כמו ה"עין" , מסמלים "נבואה"(5) . משני צדי הכן מתוארים, מצדו הימני - אוזן, משמאלו כף יד המצביעה ומסמלת אינדיקציה. ה"אוזן" מסמלת את הידע הקוסמי, החכמה והאלמוות. היא סמל לתקשורת ולהתקשרויות ואף סמל מובהק לתחושה הבלתי אמצעית, ומזוהה עם הלולייני, הצדף הקוסמי והשמש. האוזן שומעת את "אות הביאה", ולכן מזוהה עם נשמת החיים. (6)

היד המצביעה מייצגת יצירתיות, ביקורת, אינדיקציה, מעניקה רוח חיים, בשל המאפיין של ההבחנה ושל שיפוט. (7)

בפלאן הקדמי מופיעה דמותו של האמן, רכונה כאמור לע"יל על שולחן עבודתו בתנוחת שינה. למרגלותיו מונחת פאלטת הצבעים ופסל דיוקן (פרוטומה). מתחתיו מתנוססת חתימתו של הצייר: G. Ma. Mitelli .

לפי המסורת האמבלמטית, מופיע בתחתית התחריט של הדף כיתוב בעל שלוש שורות הנושא מגמה לימודית:

“ Se del primo charattere il tenore

Brami sapere, ei stassi a bocca aperta,

Gridando a la virtu si prenda Amore”

" אם חפצת לדעת מהי תכונתה של האות הראשונה,

הרי שבפעירת הפה

הצועק לעבר האמנות , תתאהב בתכונותיה הטובות."

תיאורים אלה באים להדגיש את חשיבות פעילות תת-ההכרה, המתבטאת ומתבססת על חלום. תפקידה של זו להפעיל את הצייר ומשמשת כלי עבודה בתהליך היצירתי. אם ניקח מרכיב סימבולי וניקח סמל כל שהוא מבין אלה המתוארים גם בדפים בהמשך וננסה לנתח את המבנה שלהם, נראה את כולם כמכילים מסרים קונקרטיים. תחילה רואים את האובייקט עצמו באיזולציה, אחר כך מוצאים את האובייקט קשור לפונקציה המאופיינת שלו ולבסוף נמצא את מה שמאפשר לאובייקט להתקבל כסמל: מבנה זה שכינינו אותו בשם "פונקציה סימבולית ‘ עם נטיות דינאמיות להתחבר לאקוויולנטים מותאמים בסדרת המקבילות הוא מוטיב היצירה.

האות "A"

הדף המייצג את האות "A" מובא כאן כדוגמא ליתר דפי אותיות ה' אלף-בי"ת' שבספר. (ראה ת. מס' 3)

האות "A", סמלה בא להדגיש את החיבה לאמנות, למאפייניה ולתכונותיה.

המוטו: נשר - Aquila המצוייר בראש הדף.

התיאור: במרכז התחריט מתוארות שתי דמויות של גברים צעירים, היוצרים במפגשם את צורת האות "A". בידם האחת הם אוחזים במשותף ב"עין", ויוצרים על-ידי כך את המרכז (על ההקשרים הסמליים של ה"עין" ראה הסברים על דף השער). אולם מיקומה של העין במרכז יוצרת משמעות נוספת להשקפה של פלוטינוס, ש"קיימת 'עין שלישית' שהיא גם 'עין הנשמה' … והיא בלבד האמת הנראית… שהרי הראיה הפנימית והרוחנית של העין ולא הפיזית - היא לבדה האמת".

בידם השניה, הנמצאת צמודה זו לזו כלפי מעלה, יוצרים שני הגברים הצעירים את חודה של האות, מעין חץ המצביע לכיוון הנשר המצויר בחלקו העליון של הדף - סמל לרוחניות, בהיות הנשר מלך השחקים. בנוסף לסמליות זו נקשרת סמליות ה'ראיה' עם הנשר, משום שעיני הנשר או הנץ נחשבות לבעלות הראיה החדה ביותר - תכונה הכרחית ומאפיינת את האמן הפלסטי - הצייר, הפסל, הארכיטקט, הצלם וכו'. זו גם הסיבה שמיטלי מצייר על פני הדף בתפזורת עיניים מזוויות פרספקטיביות שונות. הנשר עצמו ידוע כאחד הסמלים הגדושים במשמעויות. הוא סולידי ומהווה סמל לכל אלי השמיים. הוא נחשב לנעלה בין עופות הרקיע, מסוגל לעוף כלפי השמש, להביט לעברה מבלי להתעוור. הנשר מייצג את המרכיב הרוחני שבאדם, המסוגל לנסוק במעופו אל השחקים. הקשרים הסימבוליים הנוספים הם: השראה, שחרור מכבלים, יכולת לנצח, גאווה, הרהורים, האלהה (סמלו של זאוס -נשר), השגבה, מלכותיות, סמכותיות, כוח ועוצמה, תפישה מהירה, יסוד האוויר ועוד. כל אלה מקנים לו את יכולתו לייצג את ניצחון הרוח על החומר בידי האומן.

מתחת לתחריט מופיעה הכתובת הבאה:

“L’Altra lettera pur par che t’esprima

L’affetto ch’a quest’Arte hai da portare

Che del tenor stessa e de la prima”

"אות זו מתכוונת לבטא

את האהדה שאמנות זו באה להביא (להביע)

מעצם קולה היא הראשונה"

בהופעתם והבעתם השונה של שני הטיפוסים מובחן מרכיב משמעותי של  ה"איזון בין ניגודים" (Coincidentia Oppositorum). הדמויות מופיעות כניגודים סימטריים - עניין אופייני להגדרת והשגת ההרמוניה באמנות. הם מייצגים מאפיינים מנוגדים: "שלווה" ו"תום", מול "זעם" ו"אלימות" כמעט חייתית, כשזו מודגשת בזנב הסאטיר המבצבץ מבעד למכנסי השוטה שהוא לובש. עניין זה מבליט את היסוד הכפול שבאמנות - האפוליני והדיוניסי, הנשגב והקאטרטי, התבוני והדמוני-גאוני (שגעוני).

האות “C” .

סמלה של האות “C” בא להדגיש את הצורך ביציבות, תמציתיות וריכוזיות (בתהליך היצירה).

המוטו: סוס (Cavallo).

התאור: במרכז התחריט מתוארת דמות צעיר היושב על הארץ ותומך בשתי ידיו שמעל לראשו אנפה, כשנחש קטן במקורה. בחלק העליון של הדף מופיע סוס ועל פני משטח התחריט פזורות שפתיים חתומות (הסבר על השפתיים כסמל של צירופי ניגודים - ראה עמוד השער).

מתחת לתחריט מופיעה הכתובת:

“Dal C Sponarsi a la costanza io sento,

e pero sa lo studio utill e tanto

una lettera sol vale per cento”

- "בגלל ה- “C” , הייתי רוצה לדחוף אותך (התלמיד) ליציבות אותה חש אני (בצורך שלה)

 עם זאת , (דע לך) לימודים יעילים יוצרים את היכולת להכיר

באות הבודדה כשוות ערך למאה (כמותה)."

הסוס והנחש הם סמלים דואליים, המעידים על הישארות הנפש. שניהם מסמלים את עיקרון התנועה והניידות. אולם הנחש גובר על יכולת הסוס, בשל מורכבותו ויכולתו להחליף את עורו ולחצות יבשות. כמוהו הוא זורם ללא-הרף מלמטה למעלה וחוזר חלילה. השניים נעים בין שאול לשמיים (לעדן). המשותף בדרכי תנועתם הוא יסוד המים. שניהם בעלי תכונות מאגיות ושליטה על מערכות מסעירות של רעמים וברקים.

דימויי הסוס והנחש הם דו-ערכיים, בשל השתייכותם לשתי מערכות של השמש ושל הירח. הסוס הלבן מסמל בדרך-כלל את האינטלקט המכוון על-ידי השלטת ה"נשגב" . הוא בן הלילה והמסתורין. מביא עימו חיים ומוות גם יחד. קשור לאש, הרסני וצוהל. בשל היותו קשור לירח הוא קרוב למים ולאדמה, המתפקדת כ"אם הגדולה", מיניות, החלום והנבואה, הצמחיה, התחיה המחזורית, הפסיכיזם של תת-ההכרה וזיכרון העולם. דו-ערכיות הסוס קשורה לאדם, גם בכך שביום הוא מובל על-ידי האדם ובלילה הוא זה המובילו. הסוס יכול לחזות מבעד לשעריו הנעולים של ההגיון ובכוחו גם לגרום לשיגעון ולמוות. בהיותו מצרף ניגודים, הסוס מהווה סמל לחיים והמשכיות. הוא מייצג הן את הטבע החייתי, האינסטינקטיבי והבלתי מרוסן, והן את האינטלקט הצרוף, העשוי ללא-חת וכך מיצג את התום, החיים והאור. הסוס יכול ליצג את התאוות הפראיות ומערכות התת-מודע, ועם זאת עשוי לשמש שגריר מכובד של אומץ, אדיבות ואצילות.

בקאטקומבות מתואר הסוס כסמל מהלכם המהיר של החיים. אולי בשל כך מציג מיטלי את רעיון ה"יציבות והריכוזיות" כנגד התנועתיות וההתפשטות, ומפגיש ביניהם בתהליך היצירה האמנותית.

האות “D”

סמלה בא להדגיש את כוח העמידה, ההתמדה, התמיכה בהכרה, התעוזה לפריצת גבולות האמנות.

המוטו: דולפין ( (Dolphino

תאור: במרכז התמונה מתוארת האות “D”, העשויה מעמוד דורי (שהאות הפותחת שלו היא ( “D”

ממנו נמתחת דמות אדם כקשת. האדם מתואר כאילו ניסה לעקור ממקומו, בהתמדה, את העמוד הקשה להזזה. מעליו בחלק העליון, מתואר דולפין (שזו האות הראשונה בשמו). סביב הדולפין מצויירות אוזניים. בצד התחתון מופיעה הכתובת הבאה:

Del D non puo far il pittor mai senza,

se noi vogliam considerar, ch’ei dica,

 necessaria e al pittor la diligenza”

"מה-”D” ,לא יוכל הצייר להתעלם

 ואם נרצה להתחשב במה, ולמה, אות זו אומרת (מכוונת) -

הרי התשובה היא, שלאמן דרושה התמדה ומיומנות."

סמלי דולפין מקושרים עם ניידות, מהירות ואינטליגנציה. במיתוסים הוא נחשב כמציל אוניות שנטרפו בימים וכסמל הבטיחות.

העמוד והדולפין הם תארי האלה דמטר. הם מסמלים את הים והפוריות. אולם העמוד, בניגוד לדולפין, מסמל את עיקרון העמידה והיציבות. על פי המיתוסים הקלטו-איבריים, העמודים מסמלים את התמיכה בהכרה. הם גם מהווים את אותיות האל"ף-בי"ת המופשטות.

בשיר גאלי עתיק, המצוי בספר האדום של 'הרגיסט' (Hergest), מתואר הרקולס הקלסי, המכונה על-ידי האירים בשם 'אוגמיוס' (Ogmios). שם מסופר כיצד הציב הגיבור ארבעה עמודים ועל כל אחד מהם חרותות חמש אותיות (חמש אוזניים לפי התאור, הקשורות גם לדולפין, בשל חירות השמיעה ויכולת התקשורתית). מסופר עוד באגדה על נסיעתו השמימית של הרקולס בגביע השמש ומותו על הר 'אתה' (Eta) . הרקולס, הנחשב כשופט שבנה עיר חדשה, מחליף את אותיות האל"ף-בי"ת בעמודים. עמודי הרקולס הם: הסלע בלוב, הסלע בטאנג'יר, הסלע ב- 'קאוטה' (Ceuta) והסלע בגיברלטאר.

העמודים מיצגים יציבות, ולדברי פילון הם מיצגים את עיקרון האלוהי בעמידתם היציבה כנגד התנועה והזרימה האנושית. באמצעותם גם ניתן להתעלות מעבר לעולם ה"סופי" ולהשיג את העולם האין-סופי והנצחי. העמוד והאדם הנתמך ונמתח עליו מסמלים איזון בין ניגודים. חציית גבולות היתה תמיד שאיפתם של נסיכים ומלכים.

 קארל ה5- אמר, בקשר לכך, את המשפט: Plus Ultra”" (מעבר לגיברלטאר). איסור מעבר הגבולות אינו יכול לחול על האמנות, בשל היותה טראנסצנדנטית מיסודה.

העמוד, בהיותו מקשר ומתווך בין עולמות תחתונים לעליונים, בין שמיים וארץ, הוא 'ציר העולם' ((Axix Mundi .

ספר הבהיר מציין שהעמוד מקשר את הספירה התחתונה, מלכות, עם השמיים (כתר), לכן הוא מהווה תמיכה וציר העולם.

הנסיון להתמודד עם ציר זה, כמתואר בתחריט, הוא מעשה אומץ נועז ומתמיד, המצריך מיומנות מצד האמן היוצר.

האות "O”

כוונת הדף של אות זו להצביע על האמנות והאמנים כתחומים טראנסצנדנטליים ועצם התפעמותו של האמן בלבטי היצירה. רכישותיו לעולם לא תהיינה בגדר החומרי.

המוטו: דב  (Orso)

התאור: במרכז התחריט מופיע פרופיל של גבר פרוע שער, מוקף בשתי דמויות של נער ונערה פנטאסטיים, המסתיימים כענפי צמחים והמתפתלים זה אחר זה באוחזם בקרן שפע מלאת פירות. מעל לקבוצה למעלה מצויר דב, כשבשפה האיטלקית Orso, הוא סמל לכבדות התנועה, לאינסטינקטים פרימיטיביים ולתת-הכרה. בארבעת פינות הדף מצויירים מלאכים בארבע תנוחות שונות. מתחת לתחריט מופיעה הכתובת:

“ E L’ O per I Pittori un mal segno,

Et e cagion, che mai non a denari,

Quando si danno a L’ O, che vuol; dir l’ otio.”

ה “O” עבור הציירים הינו עיסוק קשה,

לציירים אין אף פעם די כסף

משום ההתמסרות ל “O”( הדומה לאפס) - פרוש לביטול

בלהט הצעקה: "או"! (“O”), נסחף האמן למערבולת האהבה והיצירה, שם הוא יכול לטבוע במעמקי הביטול העצמי - מכאן חוסר המוצא. זהו מקום תת ההכרה הקשור לסמל הדב. כדי להינצל חייב האדם להקיף עצמו בארבע תכונות שמיימיות, או בארבעה עקרונות המקיימים את הרוח. אלו מגולמים בדמות המלאכים שבארבעת פינות התחריט.

שתי הדמויות ממוקמות באופן שתיווצר האות “O” כמסגרת לאמן . הן נעות במערבולת, ללא אפשרות לגעת איש ברעהו וגם אין ביכולתם לראות את פניהם. הם מצויים בתהליך יצירתי מתמיד, שאת פרותיו על גבי קרן השפע אין ביכולתו של איש לתפוש, לטעום או אפילו לגעת.

מוסר ההשכל מציין שאמנות יחודית מדי, מסוגרת מדי ולא קומוניקטיבית, דינה להיבלע במערבולת של עצמה. האמן מוצא עצמו אז לכוד בה ללא יכולת מוצא.

      * * *

בפונקציה הסימבולית של הספר "האלף - בי"ת בחלום" ניתן להבחין במשמעויות סימבולית ייחודיות ומשמעויות סימבוליות כלליות.

כל פרטי הסמלים קשורים אמבלמטית אלו עם אלו, משום שהם בעלי אורינטציה לשרשרת סימבולית ארוכה ויש ביניהם קצב משותף. כל אחד מהם שואף להגדרה רוחנית ולביטוי פיזי - גשמי , המהווה למעשה את משמעות העמוקה של הפונקציה הסימבולית.

חלק זה של הספר עם האותיות מציג את רעיונותיו המרכזיים של מיטלי ביחס להיבטים השונים של תפקידי ותפקודי האמנות. חשיבותו המרכזית היא לא בהבחנה האיקונוגרפית ובכוונה לשרת את המידע והבנת יצירות האמנות, אלא במהותו האידיאית וביכלתו לשמש דגם לאומנים מודרניים להכרת אופני ראייה וחשיבה מולטימדיאלית. הספר ככלל, אינו עוד ספר מודלים או הוראות איקונוגרפיות ואיקונולוגיות. הוא נתפס כהתגלותה של תפיסה מגובשת ובעלת חזון. זו, מצידה, מעוגנת במסורות מגוונות ועשירות של סמלים ומושגים, ספרות אמבלמטית, איזוטרית, "היירוגליפית" ואפיגראמטית. הספר עוצב, כפי שמעיד עליו מחברו, כאילו מתוך חלום. בהיות החלום טריטוריה של הדמיון, ההשראה, התחושה והאינטואיציה הבלתי - אמצעית והיצירתית, הרי שדווקא עניין זה היה למניע המרכזי של הרומנטיקאים במאה ה- 19 ואצל ממשיכיהם בתנועות האמנות האוונגרדיות והעכשוויות של המאה ה20-.

הערות: 

(*)  מאמר זה נכתב בעקבות ספר מחקר שכתבתי באותו נושא. ואשר יתפרסם בקרוב. בדצמבר 1985 כתבתי וערכתי גם קטלוג לתערוכה שאצרתי לספרו של מיטלי, האלף-בית בחלום והתקיימה במסגרת הגלריה האוניברסיטאית של אוניברסיטת תל-אביב.

(* *)   ספרו של מיטלי הוא ספר ראשון מסוגו שנושא הוראות מורליסטיות וקונצפטואליות על ערכי האומנות. הרחבה על הנושא בספר המתפרסם בימים אלו.

(1)  דף ההקדשה הכתוב איטלקית מובא בלשונו המקורית (ראה ת. מס' 1 ), כולל מסגרת המורכבת מכלי רישום ותחריט. בצד העליון, במאוזן: עיפרון דו-צדדי לגירים בשחור ולבל ומתחתיו סכין תחריטאים. בצד התחתון, במאוזן: קסת דיו ונוצה מחודדת לרישום. מימין, במאונך: מחוגה, המשמשת גם ככלי למדידות. משמאל, במאונך: סרגל. במרכז הדף מופיע הטקסט (מתורגם לעברית מאיטלקית) כדלקמן:

לתלמידיו- ג'וזפה מריה מיטלי - Ai suoi Scolari- Giuseppe Maria Mitelli

" בעוד העיניים ישנות הו תלמידי , הנפש ערה תמיד ונוכחת הרבה יותר מסביב לאותם אובייקטים עליהם היא מפעילה את כוחותיה! אני לכשעצמי זה מכבר השארתי לכל הדברים להתרחש תחת השפעת החלום, עד שהקיפני אותו שגריר נפלא- מורפאוס (אל החלומות), בחזיונות המתייחסים לאותה אמנות אצילה, אמנות הרישום, שהיא העונג המיוחד שלכם והתרגיל הייחודי שלי. החלום (ברישום) הציג לפני את האותיות האלף- ב"ית , הבנויות מפנטאזיות ודימויים פנטאסטיים, וציווה עלי לרשום אותם מדימויים פרופורציוניים, שהינם אותם דימויים אובריים, שמיד עם היוולדם- נעלמים. עם הקיצי, מיד אני מעמיד אותם בסימטריה, ומקדיש אותם למיומנותכם האומנותית.

אינני מציג לפניכם את הענבים של זאוקסיס, גם לא את המסך של פרהסיוס, משום שאינכם צריכים להתענין, אלא במידות הטובות בלבד. כל צמיע אני לכם את היסודות העיקריים והראשוניים של ה'רישום', כדי שתהיה לכם צידה לדרך הקשה של האמנות. מעל לכל פונה אני אליכם בבקשה לגרום לכך, שחלומותי יהיו אמיתיים ושיצליחו לי רישומי, או- אז אהיה בטוח שעמלי לא היה לריק, וממנו נבעה לכם התועלת, וינחמכם האלוהים.". (תרגום שלי)

ג'וזפה מריה מיטלי נולד בבולוניה, איטליה, בשנת 1634, ונפטר שם בשנת 1718 . ג'וזפה, בנו של אוגוסטינו מיטלי (Augostino Mitelli ) היה תלמידו של פלמיניו טורז (Flaminio Torez ) . הוא הושפע מהאווירה המאנייריסטית של ג'וזפה קרספי (Giuseppe Crespi) ואחרים, ובמיוחד מתלמידי אסכולת האחים קראצ'י (Annibale & Augostino Carraci מיטלי ידוע כצייר של נושאים היסטוריים, שיצר על פי יצירות של אמנים גדולים שקדמו לו, כגון מיכלאנג'לו (Michelangello) , לאונרדו (Leonardo), רפאל (Raphaello), ברונזינו ( Bronzino ) ,קורג'יו (Corregio),ואחרים.

מיטלי התפרסם כאמן ציורי קיר, שהוזמנו אצלו על ידי הכנסיות של בולוניה, דוגמת סנטה מריה דה לה וירטו(Santa Maria De La Virtu) . בין המפורסמים שבתמונותיו : "סאנטה אנה" (Santa Anna”"), "פיאטה" (“Pieta) ,"סאנטו רימרו" (“Santo Rimero”). האמן עסק בציורי קיר גם מחוץ לגבולות איטליה, וידועה שהותו במדריד בתקופה מסוימת לשם ביצוע עיטורים וציורים בכנסיות. (יתכן שגויה הכיר את יצירותיו בספרד או אולי מאוחר יותר נפל ו לידו ספרי התחריטים של מיטלי עם הקפריצ'יוס ומאוחר יותר הספר : "האלף-בית בחלום".).

כיום מוכרות כ- 180 תמונות ,פרי מכחולו, אולם עיקר עיסוקו היה ברישום, והוא נחשב לאחד מהמעולים בקרב תחריטאי תקופתו. מיטלי נותן ביטוי להשקפותיו, ובדרכו המקורית מחבר  ספר לימודי להוראת האמנות- האלף-בי"ת בחלום (Alfabeto in Sogno) שיצא לאור ב- 1683. 

(2)  Gaston Bachelard, La Psychologie du feu,Paris, 1938: 1938;  L’au et les reves, Paris, 1942 

     תעודה עתיקה מתארת את האל המצרי טוט לוקח את אותיות האלף-בית מהאל- דבר המעיד על כך שבתקופות מוקדמות בהיסטוריה , הכתב נחשב ממוצא מקודש כפי שחשבו עליו גם היוונים כשכינו אותו כתב הירוגליפי- דהיינו חריטה מקודשת.

(3)  ז'אן פרנצ'סקו פיקו דלה מירנדולה (Gianfrancesco Pico della Mirandola, Strix, sive de ludificationae daemonorum, Bologne, 1523, liber II. ). על התיאוריה הניאופלטונית לויזואליזציה או על תופעה ויזואלית, ראה : Ficinom, ed. Cit., pp. 876 & 938. הקטע מתייחס ל' דמונים טובים' שמחוברים לגוף הרוחני שלהם ונקשרים לסוגי בעלי חיים, פרות, רוחות, מזג אויר נינוח ובין  האנשים- גולש על אומנויות, רפואה, התעמלות וכו'. כאן מצוי הגבול בין דמונולוגיה לאלגוריה,שהוא המקרה הספציפי לגבי דימוייו של מיטלי.

(4)  Ogam., Tradition Celtiques, Rennes, 1948; Paul Pierret, Dictionnaire d’Archeologie Egyptienne, Paris, 1875, pp. 334, 401.

(5)  מאחר ועין היא האיבר של הפרצפציה הויזואלית, היא נתפשת בדרך כלל כסמל של התפישה האינטלקטואלית. הפרשנויות מבחינות בשלושה טיפוסי עיניים, שמובחנים בהתאם למאפיינים שלהם: (א) העין הפיזית הקולטת אור ואובייקטים. (ב) העין הפרונטאלית, המכונה גם "העין השלישית" - המאחדת מאפיינים של טיפוסי עיניים אחרים בחזון דואליסטי- "שתי עיניים" הנקשרים לפרצפציה מנטאלית. ראה: L. Beneist, L’art du monde , Paris, 1941; G. Coedes, Pour mieux comprendrer Anghor, Paris, 1863. 

(6)  האף הוא אחד מאיברי החישה של הריח(‘Flair’) המבחין בין סימפטיה לאנטיפטיה ומספק את האוריאנטציה של השאיפות והמילים, מדריך ומכוון את הרגליים המהלכות ומשלים את הפעילות של יתר המניעים האחראיים לפעולות הקולקטיביות של "טוב" ו "רע". ראה:  Dominique Zahan, Societe d’initiation Bambara, L’”N” domo, le Kore, Paris- La Haye, 1960

(7)   בשפה המצרית, המונח המציין את הזרוע או היד קשור לדימויי העהוד- סמל התמיכה והכוח. כף היד נזוהה עם כף התמרים בעצי הדקל. ראה: Harold, Bayley., The Lost Language of Symbolism, London, 1912 (repr. 1951). Gk ph  על   פי שיטת ההירוגליפים המיצריים ,היד או הזרוע משמע- התגלות, פעולה, נתינה וכו'. בכמה דימויים מיתיים של  המזרח היד או הזרוע מסמלת "פעולה נבואית -'ראיית הנולד'. ראה: Enel, La Langue Sacree, op. Cit.. האצבע ביד האידקטיבית מסמלת את עוצמת החיים ואת כושר הנאום בשם יכולת העמידה וההדגשה של הפנית המודעות לדברים. ערכה הנומריסטי הוא '7' .