body{ direction:rtl; }

  עמותה יונגיאנית  ישראלית חדשה (ע"ר)

New Israeli 

Jungian Association

אודות העמותה

יונג והתנועה היונגיאנית

Jung and the Jungian movement

 

חלום שחלם קרל גוסטב יונג ב-1909 והפירוש שהעניק לו, היו תחילתה של דרך חדשה בתחום הפסיכולוגיה. והרי החלום:

 

הייתי בבית שקודם לכן לא הכרתי אותו. בית בן שתי קומות. היה זה

"הבית שלי". מצאתי את עצמי בקומה העליונה, במקום שבו היה

מין סלון מרוהט ריהוט עתיק ועדין בסגנון רוקוקו.

בתוך כך חדרה למוחי ההכרה שאינני מכיר את מראה הקומה התחתונה.

ירדתי במדרגות לקומת הקרקע. כאן הכל היה עתיק יותר והבחנתי שחלק

זה של הבית הוא מן המאה החמש-עשרה.

הריהוט היה מימי הביניים. הרצפה היתה מרוצפת אריחים אדומים.

הלכתי מחדר אל חדר כשאני מהרהר: "עתה אני חייב לחקור את הבית

כולו". הגעתי לדלת כבדה ופתחתי אותה.

מאחוריה גיליתי גרם מדרגות עשוי אבן שהוליך למרתף. הוספתי לרדת

ומצאתי את עצמי בחדר יפה, מקומר, שנראה עתיק מקודמו. כשבחנתי

את הקירות ואת הטיח נוכחתי שהחדר נבנה בתקופה הרומאית.

התעניינותי גברה. הפניתי את מבטי אל הרצפה. היא היתה מרוצפת משטחי

אבן אשר באחד מהם היתה קבועה טבעת ברזל. כשמשכתי בטבעת, התרוממה האבן ושוב ראיתי גרם מדרגות , שהוביל למטה למעמקים. הוספתי לרדת ונכנסתי למערה נמוכה חצובה בסלע. הרצפה היתה מכוסה אבק ובאבק היו מפוזרים שברי כלים ועצמות. היתה זו ככל הנראה מערה  פרהיסטורית. גיליתי שם שני שלדי אדם במצב התפוררות. התעוררתי.

 

חלום זה, כך מספר יונג בזכרונותיו, הביא אותו לפלס את דרכו החדשה בחקר הנפש, בנפרד מפרויד. הוא ראה בבית שבחלום דימוי של נפש האדם. היתה בכך תשובה לשאלות שהוא התלבט בהן באותה תקופה. במפלסים התחתונים של הבית הוא ראה ביטוי סמלי לרבדים שונים של הלא-מודע. הקומה התחתונה היתה בעיניו הלא-מודע האישי, אותו רובד באישיות שנתגלה על ידי פרויד, ובמערה העתיקה ראה יונג את הרובד הקדם-אישי של הלא-מודע, המסומל בחלום בפרהיסטוריה האנושית. מכאן פיתח את מושג "הלא-מודע הקולקטיבי" – הרובד המצוי בכל אדם ובו אצורות החוויות הכלל אנושיות. תפיסה זו הביאה אותו לפתח את תורת הארכיטיפים שהפכה ברבות הימים לאחד מנכסי תרבותנו.

 

 

גילוי הלא מודע הקולקטיבי וסמליו הרחיב את השיטה הטיפולית של יונג,

אשר בה נלקחים בחשבון מניעים וכוחות נוספים על אלה המצויים בלא-

מודע האישי. המטפל היונגיאני משלב בעבודתו ידע מתחום

המיתולוגיה ומתייחס הן לתכנים הכלולים בזכרון האישי והן תכנים

שמקורם במורשת התרבות.

 

בראשית דרכו נטה יונג למדעים מדויקים, אך במאמציו להבין את

הנפש ובמיוחד את נפשו שלו, הוא הסיק כי בחקר מבוכי נפש האדם לא

תצלח המתודה של המדע הקלסי. בתוך כך נוצר קרע עמוק בינו לבין פרויד.

ליונג נראתה מצומצמת למדי דבקותו של פרויד בתיאוריה המינית ובמודל

סדור ומובנה של הנפש ותהליכיה.

יונג מצא קשר נרחב בין תוכני החלום לבין המיתוסים של תרבויות הקדם

והסיק שבלא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא-מודע של כל

יחיד, לא ניתן להבין את עולמנו הפנימי על רבדיו השונים. בעקבות ניטשה, אשר היה חלוץ בחקר המיתוסים הקדומים כמבטאים את נפש האדם, אמר יונג: "החלום הוא המיתוס של היחיד והמיתוס הוא החלום של השבט". במיוחד מצא יונג הקבלות בין התהלכים המתוארים בכתבים מיסטיים לבין תהליכי הנפש. יונג הקדיש שנים רבות לחקר האלכימיה לאחר שהבין שתיאורי התהליכים האלכימיים נוגעים לנפש האדם והחומרים והריאקציות שביניהם הם בעיקרם סמלים לתהליכי הנפש. האלכימיה התגלתה לו כתורה מיסטית עשירה שהתבטאה בטקסטים ובציורים. בעקבות התעניינותו באלכימיה הדגיש יונג את חשיבות ההבנה של תהליכים (בניגוד לדגש שהושם קודם לכן על מבנים) בחקר הנפש. גישתו זו הובילה אותו ואת תלמידיו לפיתוח תפיסה מקורית אודות ההתפתחות הנפשית, תפיסה שאינה עולה מתוך ההבשלה הביולוגית בלבד ומוקדה העיקרי הוא ההתפתחות הרוחנית של האדם. אחת התרומות הייחודיות של יונג בתחום זה הוא הדגש על ההתפתחות בתקופת המחצית השניה של החיים, בה חותרת הנפש להגשים את הצדדים והפוטנציאלים אשר לא באו לביטוי עד אז.

 

בצד התכנים האפלים וההרסניים של הלא-מודע גילה יונג את כוחה המרפא של הנפש ואת מגמות ההתפתחות והאינטגרציה הטבועות בה.

 

 

אחת מן התגליות החשובות שאליהן הגיע יונג בראשית דרכו היתה ערכו

ומעמדו של הסמל בחיי הנפש. על יסוד ההקבלות שמצא בין חלומותיו שלו

לבין תורות מיסטיות (בהתחלה האלכימיה ואחר כך התורות המיסטיות

של המזרח) הגיע יונג למסקנה ששפת הסמלים היא השפה הטבעית של

הנפש ומכאן הקירבה ההדוקה שבין האמנות לבין הפסיכולוגיה. בהמשך

לגילויים אלה פיתח את שיטת הטיפול בדימיון אקטיבי ובעשרות

השנים האחרונות שיטות טיפול רבות התפתחו על יסוד תגליות אלו.

 

יונג גילה יסודות אוניברסאליים בסמלים שהופיעו בתרבויות שונות. בין

השאר מצא שהמאנדלה (דימוי שכיח באומנות הטנטרה ההודית) היא סמל אוניברסאלי של תהליכי אינטגרציה, ותבניתו התגלתה במקומות שונים בעולם בארכיאולוגיה ובאומנות. הוא שימש גם למדיטציה רפואית.

 

לתורתו קרא יונג פסיכולוגיה אנליטית (בהבדל מהפסיכואנליזה – תורתו של פרויד).  גילוייו של יונג אינם נושאים אופי של תיאוריה. הגותו נראית יותר כתורה, כחוכמת חיים, מאשר כמודל מדעי. מטעם זה במשך זמן רב נדחתה תורתו על ידי הממסד הפסיכולוגי – ובמיוחד האקדמי. אך בשנים האחרונות, עם ההתפכחות מן האשליה, שבכוחו של המדע לפתור כל סוגייה ולהבין כל תהליך, הולכת וגוברת ההתעניינות במשנתו של יונג הן בחוגי המטפלים והן בקרב הצבור הרחב. תרומתו זוכה להכרה בתחומים רבים: בהבנת תופעות רוחניות, בפרשנות טקסטים דתיים ומיסטיים, בפירוש האמנות, בחקר דתות, בפולקלור ועוד.

 

בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, נבחר יונג לשמש נשיא האגודה הבינלאומית לפסיכותיראפיה שמושבה היה בברלין. הוא קיבל את התפקיד מבלי למחות נגד היחס ליהודים ונגד התורה הנאצית. עם זאת פעל למען חברות אישית באגודה, מה שאיפשר לרופאים יהודיים להתקבל לחברות. באותה תקופה הוקסם יונג מהתחדשות המיתוס הגרמני, שהיה ביסוד המחשבה הנאצית. מאוחר יותר כתב יונג בגנותם של עריצים למיניהם וכרך ביחד את היטלר, את סטאלין ואת מוסוליני, אולם רבים לא סלחו לו את טעותו החמורה בכך שלא היה ער לסכנות שהוא עצמו התריע בפניהם: התפעמות מסמליו של הלא-מודע הקולקטיבי עד כדי נפילה בקסמיהם. חרף העובדה שבין תלמידיו הקרובים של יונג היו יהודים (אריך נוימן – אשר בו ראה יונג את בכיר תלמידיו, אניאלה יפה - מזכירתו האישית, ואחרים), עד עתה מעוררת הדים פרשת יחסו של יונג לנאציזם בראשיתו.

 

על התנועה היונגיאנית

ב-1948 הוקמה החברה היונגיאנית הראשונה בציריך. יונג התנגד להקמת

אגודות יונגיאניות וליצירת תנועה ממוסדת. לטענתו הכשרת האנליטיקנים

צריכה להיעשות בדרך של אנליזה אישית ולא באמצעות ממסד כלשהו, וידועה

אימרתו: "אני מודה לאלוהים שאינני אנליטיקן יונגיאני". למרות זאת הוקם

המכון בציריך ויונג ליווה את פעילות המכון עד מותו ב-1961.  בעקבות האגודה

בציריך קמו אגודות יונגיאניות רבות בכל רחבי העולם. עתה מונות האגודות

אלפי חברים שמצטרפים אליהן אחרי הכשרה קפדנית. בכל שלוש שנים מתקיים

קונגרס עולמי. בקונגרסים נערכות הרצאות וסמינרים על נושאים

מתחום הפסיכותיראפיה ועל יישומן של תפיסות ארכיטיפיות בתחומי ידע

שונים. ב-1984 התקיים הקונגרס היונגיאני בירושלים.

 

ההכשרה היונגיאנית בישראל נוסדה על ידי אריך נוימן, אשר בו ראה יונג את תלמידו הבכיר וממשיך דרכו. האגודה הישראלית לפסיכולוגיה אנליטית נוסדה ב-1962.

 

אריך נוימן עלה עם משפחתו לארץ-ישראל ב-1934. הוא העמיק בחקר תהליכי התפתחות הנפש המתגלמים במיתוסים הקדומים וכתב על כך ספרים שהיוו תרומה סגולית לפסיכולוגיה האנליטית. ספריו החשובים הם: "האם הגדולה" – סקירה מקיפה ופרשנית של המיתולוגיה של הנשי; "פסיכולוגיית המעמקים ומוסר חדש"- אינטרפרטציה אנליטית של תהליכים בתרבות המערב שלאחר מלחמת העולם השנייה; "אמור ופסיכה" – התפתחות היסוד הנשי על פי המיתוס הידוע של אפוליאוס, "המקורות וההיסטוריה של המודעות", "הילד" ועוד.  נוימן נטל חלק בכינוסי איראנוס שאורגנו על ידי יונג וב- 1948 נשא שם את הרצאתו "על האדם המיסטי".

 

בעידודו של יונג רצה אריך נוימן להתמסר לחקירת המיתוס היהודי – הקבלה והחסידות, אולם מאורעות הזמן ומותו בטרם עת מנעו ממנו מלהגשים משימה זאת; עתה נעשות עבודות על הבטים פסיכולוגיים במיתוס היהודי בידי פסיכולוגים יונגיאניים בישראל.

 

בתחילת שנת 2000 התפלגה האגודה הישראלית לפסיכולוגיה אנליטית וקבוצת פסיכולוגים שפרשו מהאגודה הקימו את החברה היונגיאנית הישראלית החדשה.

 

תקנון העמותה