קיימת נטייה לחשוב כי מטרת החיים הינה להשיג אושר או שמטרת הפסיכותראפיה היא לבטל סימפטומים.

הפרספקטיבה של הגישה היונגיאנית היא כי מטרת החיים היא משמעות ולא אושר.

יונג סבר כי נוירוזות אינן בהכרח רק הגנה כנגד פצעי החיים אלא הן ניסיון של הלא מודע לרפא פצעים אלה.

סימפטומים אלו הם בעצם ביטוי לרצון לריפוי הפצע, יותר מאשר ניסיון להדחיק.

לכן עלינו כמטפלים להבין מהו הפצע עליו הם מצביעים ולא לנסות להרחיקם.

הסימפטום הוא האצבע המפנה אותנו למקום הכאב והפצע.

בכל סימפטום טמונה אנרגיה חכמה ועמוקה.הסימפטום הוא מסר מהלא -מודע, מסר מחוויות ילדות, מסר לגבי מקומות בהם היינו פגיעים וחסרי אונים.

האגו, תחושת המודעות שלנו לגבי מי אנחנו, זקוק לרמה מסוימת של קביעות ובטחון לשמור על אנרגיה פסיכולוגית להתנהל בחיים.

כמו גם להתמודד עם אנרגיות הנובעות מהלא מודע. מנקודת המבט הצרה של האגו על העולם המטרה היא לייצב את הבטחון מול קונפליקטים.

על פי גישת המעמקים, תפקיד האגו הוא לתווך בין העצמי (the self) לבין העולם.

הרעיון הוא כי 'העצמי' הוא טרנסדנטי ובעל סמכות גבוהה יותר מהאגו.

הרעיון הנ"ל מתקשר עם מושג 'האינדיבידואציה' אשר משמעותו : להיות מי אשר נועדת להיות. 'העצמי' הוא אנרגיה נפשית , מעין מערכת עצבים מרכזית הדוחפת אותנו להתפתחות פסיכולוגית. המסרים הם דרך תוצרי לא מודע כמו חלומות , סימפטומים נפשיים , פיזיים, אמוציות וכו כלומר תוצרים שאינם נובעים מהאגו. והוא ,לעיתים ניצב חסר אונים מולם , לא מבין את פשרם או לחלופין מנסה להעלים אותם.

מטרת האינדיבידואציה אינה נרציסטית לצורך האדרה עצמית , להיות מושלם /שונה או טוב יותר מאחרים. המטרה היא  השגת חוויה של שלמות עצמית זוהי חוויה של להיות "שלם עם עצמי" זהו מסע חיים ,המטרה היא פשוטה לכאורה

 אך הדרך אליה רבת מכשולים.

יונג הציע כי בכל תראפיה נשאל – מה המשימה שהאדם נמנע ממנה דרך הנוירוזה שלו?

לעיתים קרובות לפני קבלת החלטה משמעותית אנחנו יכולים לבוסס בהתלבטות ,אמביוולנטיות . זהו סבל גדול כמו לעמוד בין שני סלעים שעלולים למחוץ אותך. לאגו אין מספיק כוח לקבל החלטה.

זהו מכשול הספק הנוירוטי ( DOUBT.)

הספק הוא המשמיד הראשי לכל צמיחה. בהנחה שהעדיפות העליונה של האגו היא בטחון, הספק הוא אורח לא רצוי. ככל שהאדם בעל הגנות ראשוניות בגלל פצעי ילדות וטראומות האדם יחוש חלש מידי לסבול את הספק כי הספק עלול לאבן ולשתק ולכן תהיה הצמדות ונאמנות לעמדה גם במחיר שיתוק ואיבון על פני ספק שמשמעו להסתכן בחרדה גבוהה יותר. ככל שהאגו שלנו חזק יותר אנו יכולים להכיר בקיום הספק ולהכיל אותו.

ההסתכנות ברמת חרדה גבוהה יותר משמעה להפתח להרחבה של האישיות כנגד מנגנוני הגנה המקפיאים התפתחות.

בקוטב החיובי שלו הוא דלק לשינוי וצמיחה , מול עמדה דוגמטית ההופכת להיות טיראנית.

בכל אחד מאיתנו מתקיימת קואליציה פנימית והספק חיוני לדמוקרטיה. מדינות דמוקרטיות הן עוצמתיות יותר . האינדיבידואציה אינה מגיעה מהאגו המלכותי שלנו וככל שהאגו דומיננטי ושולט נדרשת לעיתים טלטלה של קירות האגו על מנת להפתח לשינוי, לפרספקטיבה חדשה ,כי כל דוגמטיות הופכת לכלא או בטחון שעלול להיות רעיל לצמיחה והתפתחות.